להילחם באש עם מים: איך גרייסי ג'יו ג'יטסו עוזר לילדים להתמודד עם בריונות

להילחם באש עם מים: איך גרייסי ג'יו ג'יטסו עוזר לילדים להתמודד עם בריונות

מאת: פרופסור איתי ליבוביץ | חגורה שחורה Gracie Jiu Jitsu - קורבן לבריונות בעצמו. תאריך: אפריל 2026 זמן קריאה: ~12 דקות קטגוריות: מדריך למתחילים, בריונות, גרייסי ג’יו ג’יטסו תל אביב, הגנה עצמית

ילדי עומד בביטחון מול בריון — אימוני גרייסי ג'יו ג'יטסו ברזילאי תל אביב

יש משהו שבור במערכת.

כשילד חוזר הביתה עם חבורות, עם מבט שבור, עם תיק קרוע, אנחנו כהורים מרגישים חסרי אונים. מתקשרים למורה. פוגשים את ההורים של הילד השני. מדברים על "פתרונות מערכתיים". אבל בזמן הזה, הילד שלנו עדיין נשאר לבד מול הבריון. עדיין חסר כלים. עדיין קורבן.

לפני כמה שנים ניגש אליי גיא, אחד מהאבות באקדמיה. הוא סיפר לי על ש', הבן שלו. ילד גדול לגילו, רחב כתפיים, אבל עדין מאד. הטיפוס שהטבע נתן לו את הגוף של לוחם ואת הנשמה של אמן. קצת חוסר ביטחון עצמי, קצת בריונות מהצד של כמה ילדים שהבינו שהוא לא יחזיר. הביאו אותו אלי כדי לבנות אותו. להעצים אותו.

אחרי כמה חודשים גיא ניגש אליי שוב. הפעם עם חיוך.

"איתי, אתה יודע מה קרה אתמול? הבריון של ש' הציק לו בהפסקה. ש' לא אמר כלום. הוא פשוט הפיל אותו על הגב, עלה עליו במאונט, והסתכל לו בעיניים. אמר לו בשקט: 'תפסיק להציק לי. או ש...'"

גיא עצר. חייך.

"הוא אפילו לא סיים את המשפט. לא היה צריך".

זה הכוח של הג'יו ג'יטסו. לא בכך שש' פגע. לא בכך שהוא איים. אלא בכך שהוא ידע שהוא יכול. והבריון ידע שהוא יודע.

כשהמערכת לא נותנת לקורבן כלים

בריונות היא תופעה הולכת וגוברת בבתי הספר בישראל ובעולם. המחקר מצביע על תמונה עקבית ומדאיגה לגבי מי הופך לקורבן ולמה.

קורבנות בריונות מציגים לרוב רמות גבוהות של אימפולסיביות (Fanti & Kimonis, 2013). הם נוטים להיות תלמידים טובים אך מתקשים חברתית, ולוקים בדימוי עצמי נמוך, בתחושת בידוד ובחוסר תקווה לשינוי מצבם (Cook, Williams, Guerra, Kim & Sadek, 2010; Olweus, 1995). כשבאים לבחון את תגובתם למצב, המחקר מגלה שברוב המקרים הם סופגים ולא עושים דבר לשיפור מצבם (Brown, Birch & Kancherla, 2005).

למה? לא כי הם לא רוצים. אלא כי הם לא יכולים.

התחושות שמתעוררות בקרב קורבנות הן רצון לנקמה, כעס ורחמים עצמיים. אבל היות ואין בכוחם לשנות את מצבם, הם נוטים להפנים את התחושות האלה פנימה ולהאשים את עצמם במצבם (Borg, 1998; Cook et al., 2010). הפנמה זו מובילה לתחושות גוברות של חוסר אונים וחוסר תקווה, שבתורן מחזקות ומנציחות את מעגל האלימות.

אז מה עושים? מדברים עם המורים. מארגנים הרצאות. מביאים יועצים. אבל מה אנחנו נותנים לקורבן עצמו? בתכלס, כמעט כלום.

המערכת מספקת פתרונות חיצוניים: מעורבות הורית, תוכניות חינוכיות, "עיר ללא אלימות". וכאן טמון הכשל המרכזי. גורמי חינוך מעדיפים פתרונות מערכתיים וחברתיים על פני העצמת הקורבן עצמו, בין היתר מחשש להסלמת האלימות (Reid, Monsen & Rivers, 2004). אבל הילד עצמו נשאר נתון לחסדי הבריון. גורלו לא בידיו. הוא מתקבע כקורבן. קורבן בעיני הבריון אבל קודם כל בעיני עצמו.

זה בדיוק המקום שבו גרייסי ג'יו ג'יטסו נכנס לתמונה.

מה אומנויות לחימה נותנות שהמערכת לא יכולה

 ילד יוצא ממאונט ומשיג שליטה על יריב גדול ממנו — גרייסי ג'יו ג'יטסו ברזילאי

המחקר על ערך הפעילות הגופנית-ספורטיבית מראה שיפורים פיזיולוגיים מגוונים: עיבוד טוב יותר של מרכיבי מזון, הספקת חמצן טובה יותר למוח, ושיפור בוויסות של מרכיבים שעלולים להוביל להיפראקטיביות (Ripley, 2003). אבל לאומנויות לחימה ספציפית יש שני יתרונות ייחודיים ומשלימים שפעילות גופנית רגילה לא מספקת: יכולות תגובה ואיתנות פסיכולוגית.

יכולות תגובה: לתופעת הבריונות מרכיבים פיזיים בדמות אלימות פיזית. אומנויות לחימה מקנות לקורבן את הכלים להתמודדות עם תקיפה, על מנת שיוכל להגן על עצמו ולהשיב במידת הצורך.

איתנות פסיכולוגית: כאשר קיימים אצל הקורבן הכלים להגן על עצמו ובכך לצאת ממעגל האלימות, נבנית איתנות פסיכולוגית המאפשרת לו להתמודד עם קשיים. קשיים שמקורם בבריונות, וקשיים אחרים בחיים.

מחקרים מצאו כי אנשים שעוסקים באומנויות לחימה לומדים כיצד להיות מפוקסים ורגועים, כיצד לתקשר בצורה טובה יותר, הם בעלי מודעות עצמית מפותחת ובעלי יכולת להפחית תחושות פחד וכעס על מנת למקסם ריכוז ומתן תשומת לב (Weiser, Kutz, Kutz & Weiser, 1995). מחקרים נוספים מצאו שנערים שמתאמנים באומנויות לחימה היו מאופקים ועצמאיים יותר מאשר נערים שהתאמנו בהאבקות ופוטבול (Fuller, 1988), ושככל שמתמידים יותר באימונים כך גוברות ההשפעות ומתחזקות (Duthie, Hope & Baker, 1978).

לייקס והויט (2004) בחנו את השפעת לימודי אומנויות הלחימה כחלק מתכנית הלימודים הבית-ספרית על 207 תלמידים. תוצאות המחקר הראו שיפורים משמעותיים בוויסות עצמי של התנהגות, בהתנהגות פרו-חברתית ובהתנהגות בכיתה.

ולגבי ההיבט המשפחתי: משתתפים במחקרים דיווחו באופן עקבי כי חלק מהתועלות שבעיסוק באומנויות לחימה היו ביטחון עצמי, חיוניות גופנית, ריכוז, כבוד לאחרים ולעצמם, חברות, שיפור בציונים, וכבוד לחיים (Lantz, 2002).

זה לא רק להכות או להפיל. זו בניית אדם חזק יותר מבפנים.

ההבדל בין אש לבין מים

רוב אומנויות הלחימה מלמדות אותך להכות חזק יותר. מהר יותר. קראטה, טאי קוואן דו, אגרוף, כולן מבוססות על מכות ובעיטות. אם ילד משתמש באחת מהן, מה קורה? העימות מסלים. מישהו נחבל, נפצע, לעיתים בצורה חמורה, ושניהם בצרות.

גורמי חינוך מבינים את זה. החשש מלהילחם באש עם אש מוצדק לחלוטין, ולכן קיימת העדפה לפתרונות מערכתיים על פני מתן כלים לקורבן הישיר (Reid, Monsen & Rivers, 2004).

ג'יו ג'יטסו ברזילאי, הידוע גם כגרייסי ג'יו ג'יטסו, הוא משהו אחר לגמרי. אנשים שמחפשים "גיוגיטסו", "גוגיטסו", "ג'וג'יטסו" או "גיגיטסו" מחפשים בדיוק את זה, שיטה שמסיימת עימות בלי לייצר אחד חדש.

השיטה מבוססת על שליטה, הכלה ועצירה של האלימות. כשמישהו דוחף אותך, תופס אותך, מנסה להכות, ג'יו ג'יטסו ברזילאי מלמד אותך לשלוט במרחק/טווח, לשלוט בעמדה, ולהכיל ולעצור את התוקף בלי לפגוע בו יותר מהנדרש. במקום להכות בחזרה, אתה עוצר את האלימות מהמקור. מחזיק את התוקף, מונע ממנו להמשיך, ומחכה לעזרה. או פשוט מסיים את העימות בלי שאף אחד יצא עם שיניים שבורות.

זו בדיוק המשמעות של "להילחם באש עם מים": לא להסלים, אלא לכבות.

ג'יו ג'יטסו עובד בדיוק במקום שבו רוב העימותים קורים

רוב העימותים בין ילדים לא מתחילים במכות. הם מתחילים בדחיפות, תפיסות, חביקות, ולרוב מסתיימים על הרצפה. שם הקורבן לא יכול לברוח ולא יכול להתחמק. הוא מרותק על ידי התוקף.

קראטה, קונג פו, טאי קוואן דו, אגרוף תאילנדי, כולן נותנות מענה רק לעימות בעמידה. מה קורה כשאתה נופל? שם אין לך כלום. אין מענה. אין תשובה.

ג'יו ג'יטסו ברזילאי התמחה בדיוק בממד הזה. השיטה מלמדת אותך לעבוד כשאתה על הגב, להפוך עמדה, ולסיים עימות מהר ובטוח.

זוכרים את ש'? לא בכדי הוא בחר דווקא במאונט. לא הכה. לא צעק. הוא עצר את העימות מהמצב הכי שולט שיש, עם הגוף, בלי מילים מיותרות. זה לא אינסטינקט. זו תכנית פעולה מובנית ומוכחת.

למה גיוגיטסו ברזילאי מתאים בדיוק לילדים שהם קורבנות

השיטה לא מסתמכת על כוח, מהירות או זריזות. היא מסתמכת על טכניקה נכונה. גם ילד קטן, חלש, לא ספורטיבי במיוחד יכול להצליח.

גרייסי ג'יו ג'יטסו פותח על ידי משפחת גרייסי בברזיל לפני כ-90 שנה, בדיוק בשביל לתת מענה לאדם קטן וחלש מול תוקף גדול וחזק. זו השיטה היחידה שבנויה סביב העיקרון הזה מהיסוד. בניגוד לאגרוף או קראטה שמסתמכים על מכות מהירות וחזקות ועל מגע נקודתי, גרייסי ג'יו ג'יטסו מבוסס על ביומכאניקה, מינוף וחלוקת משקל נכונה. על מגע רציף ושליטה מתמשכת על פני הגוף, לא על פגיעה ספציפית ומהירה.

מאפייני השיטה הופכים אותה לכזו שמתאימה לכל ילד וילדה, נער ונערה, ללא השענות על יכולות פיזיות חסרות. שלושת עקרונות הליבה: שליטה בטווח הקרבי, המרחק בינך לבין התוקף. שליטה בעמדה, למעלה, למטה, או בצד. שליטה בתוקף, איך לעצור אותו בלי לפגוע יותר משצריך.

כשהילד שולט בשלושת העקרונות האלה, הוא לא רק יכול להגן על עצמו. הוא יודע שהוא יכול. וזה משנה הכל.

מה המחקר אומר על גרייסי ג'יו ג'יטסו ספציפית

ילדים מתאמנים ג'יו ג'יטסו ברזילאי יחד על מזרנים האקדמיה הישראלית תל אביב

מחקר שנערך בארה"ב על תוכנית "Gracie Bullyproof" בדק ספציפית את יישום גרייסי ג'יו ג'יטסו כאמצעי למניעת בריונות. ממצאי המחקר הראו שהתוכנית עזרה במניעת בריונות בבתי הספר ואף עזרה לפתור את הבעיה כשהתעוררה. קורבנות בריונות שלקחו חלק בתוכנית דיווחו שהיא עזרה להם להתמודד עם טראומות עבר ולהתגבר על השפעות הטראומה (Emfield, 2015).

זה לא מפתיע לאור מה שהמחקר הרחב יותר על אומנויות לחימה מראה. לייקס והויט (2004) מצאו ששילוב אומנויות לחימה בתכנית הלימודים הבית-ספרית הוביל לשיפורים ניכרים בוויסות עצמי, בהתנהגות פרו-חברתית ובהתנהגות בכיתה. פולר (1988) הראה שמתאמני אומנויות לחימה היו מאופקים ועצמאיים יותר ממתאמני ספורטים תחרותיים אחרים. ודות'י, הופ ובייקר (1978) תיעדו שהאפקט מצטבר עם הזמן, ככל שנמשכים האימונים.

וייזר, קוץ, קוץ ווייזר (1995) הוסיפו ממד חשוב: מתאמני אומנויות לחימה מפתחים יכולת ייחודית להפחית פחד וכעס תוך שמירה על ריכוז. זו בדיוק היכולת שקורבן בריונות צריך. לא להיבהל. לא להתפרץ. לחשוב בצלילות ולפעול.

מה שהורים לא ציפו לו

רוב ההורים שמביאים אליי ילדים מגיעים עם מטרה אחת ברורה: שהילד שלהם יפסיק להיות קורבן. זה מובן. זה הדחוף.

אבל אחרי שלושה חודשים, ארבעה חודשים, שישה חודשים, הם מתקשרים אליי ואומרים דברים שלא ציפו להם.

"איתי, הוא ביקש לקרוא ספר על ג'יו ג'יטסו. בעצמו. הוא לא קרא ספר מרצון מאז כיתה ב'."

"הבת שלי הצטרפה לוועד כיתה. אני לא מבינה מאיפה הגיע הביטחון הזה."

"הוא כבר לא ישן עם האור דלוק."

אני לא מופתע. אני רואה את זה שוב ושוב.

המחקר מסביר את זה. לנץ (2002) מצא שמשתתפים בתוכניות אומנויות לחימה דיווחו באופן עקבי על שיפורים שחרגו הרבה מעבר לכושר הגופני: ביטחון עצמי מוגבר, שיפור בריכוז, כבוד לאחרים ולעצמם, חברויות חדשות, שיפור בציונים. ההשפעה חלחלה לכל תחומי החיים.

הביטחון שנבנה על המזרן לא נשאר על המזרן. הוא הולך עם הילד הביתה. הולך עם הילדה לכיתה. הולך לאימון כדורגל, להפסקה בחצר, לשיחה עם הילד הכי מקובל בכיתה. הגוף שלמד לצאת ממאונט ומסייד כשמישהו גדול ממנו יושב עליו ומקבע אותו לקרקע, ועושה את זה שוב ושוב עד שהגוף עושה את זה לבד, הגוף הזה מרגיש אחרת בכל מקום.

יש לזה שם מדעי: self-efficacy. אמונה בכוחות העצמיים. גיוגיטסו ברזילאי בונה אותה בצורה שאין לה תחרות, כי זו לא אמונה מופשטת. היא מבוססת על ניסיון אמיתי, חוזר ומצטבר, של הצלחה פיזית ומוכחת אמפירית.

ילד שלומד לצאת מסייד (Side Control), כשמישהו גדול ממנו שולט עליו מהצד ומוחץ אותו, שוב ושוב ושוב, לא צריך שאף אחד יגיד לו "אתה מסוגל". הגוף שלו כבר יודע.

וכשהגוף יודע, המוח יודע.

הורה אחד אמר לי: "לפני ג'יו ג'יטסו הוא היה מתנצל שהוא קיים. עכשיו הוא פשוט... קיים." אין לי ניסוח טוב יותר מזה.

תוצר לוואי שאף אחד לא ציפה לו - ג'יו ג'יטסו גם מנטרל את הבריון עצמו

בג'יו ג'יטסו יש אמרה: השיטה מלמדת ענווה.

תארו לעצמכם את הבריון הגדול והחזק, זה שרגיל שכולם מפחדים ממנו. הוא מגיע לאימון ג'יו ג'יטסו לראשונה, מלא יהירות. ואז, פעם אחר פעם, בן זוגו הקטן והחלש ממנו שולט עליו. מנטרל אותו. עוצר אותו. מביא אותו לחוסר אונים. מכניע אותו. בלי כוח גס, רק בטכניקה.

הבריון מכיר במגבלות הכוח שלו. הוא מבין שלא משנה כמה הוא גדול וחזק, יש מישהו שיכול לעצור אותו. בהתחלה הוא התחתית שרשרת המזון. כולם על המזרן ישלטו בו ויגרמו לו להרגיש חלש. זה משנה משהו בתודעה. מוריד את היהירות. הופך אותו ענו.

המחקר של אולווס (1995), שהניח חלק מהתשתית לחקר הבריונות המודרני, הצביע על כך שבריונות נמשכת כל עוד הבריון תופס את עצמו כחזק יותר מקורבנו. שינוי תפיסה עצמית זו הוא אחד הכלים האפקטיביים ביותר לסיום הבריונות.

בכך אנחנו מנטרלים את אופיו הכוחני של הבריון ומסיימים את הבריונות משני הקצוות: גם מצד הקורבן, וגם מצד התוקף.

מה מייחד את גרייסי ג'יו ג'יטסו

גרייסי ג'יו ג'יטסו, השיטה המקורית שממנה צמח כל עולם ה-BJJ, שמרה על מטרה אחת מהיום הראשון: הגנה עצמית מציאותית. ומי שלמד את הפילוסופיה הזו ישירות ממקורה יודע שיש הבדל בין לקרוא עליה לבין להפנים אותה על המזרן, מהגרייסים עצמם.

בגרייסי ג'יו ג'יטסו, כל טכניקה נבחנת לפי שאלה אחת: האם זה יעבוד כשמישהו גדול, חזק ואגרסיבי ממך מנסה לפגוע בך? הדגש הוא על מצבים שבהם הילד נמצא בעמדה הנחותה ביותר. מאונט, כשמישהו יושב עליך ומקבע אותך לרצפה. בריתוקי סייד ומאונט, כשמישהו שולט עליך מהצד או יושב עלייך, ואין לך לאן לזוז. אלה הרגעים שבהם ילד מרגיש הכי חסר אונים, הכי מבוהל, הכי קרוב לפאניקה. אנחנו מתרגלים יציאה מהמצבים האלה מאות פעמים, עד שהגוף עושה אותה אוטומטית גם תחת לחץ.

הטכניקות בסילבוס של גרייסי ג'יו ג'יטסו מסיימות עימות, לא מסלימות אותו. ילד לא לומד להכות בחזרה. הוא לומד לשלוט, להחזיק, לחכות. להיות הרגוע בחדר. זה בדיוק מה שמערכת החינוך רוצה לשמוע, וזה בדיוק מה שהילד צריך.

האקדמיה הישראלית לג'יו ג'יטסו ברזילאי ו-MMA היא המקום היחיד בתל אביב שמלמד גרייסי ג'יו ג'יטסו אמיתי מהמקור. לא מיד שניה. לא מסרטונים. מהמקור. פרופסור איתי ליבוביץ הוא המאמן היחיד בתל אביב שהתמחה בשיטה ולמד ישירות מהויילר גרייסי, הוייס גרייסי, הולקר גרייסי והיקסון גרייסי, לא מסרטונים ולא מספרים. מהמזרן.

איך נראה אימון ג'יו ג'יטסו ברזילאי בפועל

ילד הולך בביטחון בפרוזדור בית הספר עם חגורה לבנה של BJJ — גרייסי ג'יו ג'יטסו ברזילאי

אימון גיוגיטסו לא נראה כמו אימון אומנות לחימה קלאסי. לא עומדים בשורות, לא צועקים פקודות, לא נראה כמו צבא קטן.

האימון מתחיל בחימום דינאמי: תרגילי תנועה, גלגולים, זחילות. תנועות שיעודיות להתנהלות הגוף בקרקע. אחר כך לומדים טכניקה לעומק, איך להפוך עמדה, איך לצאת ממאונט, איך להגן על עצמך כשמישהו מחזיק אותך. ואז מגיע החלק הכי חשוב: הספארינג (קרב אימון - Sparring). תרגול חי, עם בן זוג, בקצב מבוקר. לא אלימות פרועה, אלא תרגול אמיתי של מה שלמדת. כמו שחמט, אבל עם גוף.

זו הסביבה הכי בטוחה להתנסות בעימות אמיתי בלי פחד מפגיעה.

למה ה-Sparring חשוב? כי שם הילד מפנים את הביטחון. אפשר ללמוד טכניקה כמה שרוצים, אבל רק כשאתה מתנסה באמת, כשמישהו דוחף אותך ואתה מצליח, אז אתה באמת מבין: אני יכול. הילד שלומד לצאת ממאונט, כשמישהו גדול ממנו יושב עליו ומקבע אותו לקרקע, ועושה את זה שוב ושוב עד שהגוף עושה את זה לבד, יודע שהוא יכול לעשות את זה גם במגרש. לא תיאוריה. תחושה פנימית של יכולת.

שאלות נפוצות

האם גיוגיטסו ברזילאי מתאים גם לבנות?

בהחלט. השיטה פותחה בדיוק עבור מי שקטן וחלש יותר מהתוקף, מה שהופך אותה לאידיאלית לבנות. הגנה עצמית לנשים ולבנות היא אחד הערכים המרכזיים של האקדמיה הישראלית, ב-BJJ Tel Aviv ובנתניה כאחד.

מאיזה גיל מתאים להתחיל?

באקדמיה הישראלית בתל אביב ובנתניה מקבלים מגיל 12 ומעלה. לילדים צעירים יותר, מגיל 5, ישנן אקדמיות BJJ מצוינות שמתמחות בגילאים אלה. אשמח לתת פניות והמלצות בהתאם לאזור המגורים. צרו קשר ישירות ואשמח לעזור.

כמה זמן עד שרואים תוצאות?

השינוי בביטחון העצמי מגיע לרוב תוך 2-3 חודשים. הטכניקות עצמן דורשות זמן, אבל הידיעה שיש לך כלים מגיעה מהר. ממצאי דות'י, הופ ובייקר (1978) מאשרים שהאפקט מצטבר, ככל שממשיכים כך ההשפעה מתעמקת.

האם ג'יו ג'יטסו לא יגרום לילד להיות יותר אלים?

ההפך הוא הנכון. פולר (1988) מצא שמתאמני אומנויות לחימה היו מאופקים ועצמאיים יותר מאשר מתאמני ספורטים אחרים. גרייסי ג'יו ג'יטסו מלמד שליטה עצמית ויכולת לסיים עימות בלי אלימות, לא להסלים אותו.

מה ההבדל בין ג'יו ג'יטסו ברזילאי לקרב מגע?

קרב מגע מסתמך על מכות מהירות וחזקות ועל מגע נקודתי, פגיעה ספציפית ומהירה. גוגיטסו ברזילאי, גרייסי ג'יו ג'יטסו, עובד על עיקרון שונה לחלוטין: ביומכאניקה, מינוף וחלוקת משקל נכונה. מגע רציף ושליטה מתמשכת על הגוף, לא פגיעה נקודתית. לכן זה עובד גם כשאתה על הקרקע, גם כשהתוקף גדול ממך, וגם כשאין לך כוח גס. לקריאה נוספת:  הגנה עצמית בג'יו ג'יטסו ברזילאי תל אביב.

הפתרון לבריונות לא נמצא רק בהרצאות ובישיבות הורים. הוא נמצא בילד עצמו. ביכולת שלו לעמוד בפני אתגר ולדעת שהוא יכול לצאת ממנו.

גרייסי ג'יו ג'יטסו ברזילאי נותן לילד שלושה דברים: כלים מעשיים להגנה עצמית שעובדים, ביטחון פנימי שמגיע מהניסיון, ואיתנות נפשית שמחלחלת לחיים מחוץ למזרן. זה לא להילחם באש עם אש. זה להילחם באש עם מים, לכבות את האלימות במקור, לסיים אותה בלי הסלמה, ולתת לילד את הכוח להיות אדון לגורלו.

רוצים להתחיל?

בואו לאימון ניסיון באקדמיה הישראלית לגרייסי ג’יו ג’יטסו - צרו קשר בוואטאספ ומיד נקבע יחד אימון ניסיון - WhatsApp: לחצו כאן📧

📍 תל אביב: יצחק שדה 29📍 נתניה: הצורן 4

📞 טלפון: 050-5568555💬 אימייל:  Info@bjj.org.il

🌐 אתר האקדמיה: www.bjj.org.il

ביבליוגרפיה

Borg, M. (1998). The emotional reactions of school bullies and their victims. Educational Psychology, 18(4), 433-444.

Brown, S., Birch, D., & Kancherla, V. (2005). Bullying perspectives: experiences, attitudes, and recommendations of 9- to 13-year-olds attending health education centers in the United States. Journal of School Health, 75(10), 384-392.

Cook, C. R., Williams, K. R., Guerra, N. G., Kim, T. E., & Sadek, S. (2010). Predictors of bullying and victimization in childhood and adolescence: A meta-analytic investigation. School Psychology Quarterly.

Duthie, R.B., Hope, L. & Baker, D.G. (1978). Cited in Morand, M.K. (2004). The Effects of Mixed Martial Arts on Behaviour of Male Children with Attention Deficit Hyperactivity Disorder.

Emfield, J. S. (2015). Self-Defense as a Bullying Prevention Strategy: An Evaluation of the Gracie Bullyproof Program. PhD dissertation. Northwest Nazarene University. Idaho, USA.

Fanti, K. A., & Kimonis, E. R. (2013). Dimensions of juvenile psychopathy distinguish "bullies," "bully-victims," and "victims". Psychology of Violence.

Fuller, J.R. (1988). Martial arts and psychological health. British Journal of Medical Psychology, 61, 317-328.

Lakes, K.D., Hoyt, W.T. (2004). Promoting self-regulation through school-based martial arts training. Applied Developmental Psychology, 25, 283-302.

Lantz, J. (2002). Family development and the martial arts: a phenomenological study. Contemporary Family Therapy, 24(4), 565-580.

Olweus, D. (1995). Bullying or peer abuse at school: Facts and intervention. Current Directions in Psychological Science, 4(6), 196-200.

Reid, P., Monsen, J., & Rivers, I. (2004). Psychology's contribution to understanding and managing bullying within schools. Educational Psychology in Practice, 20(3), 241-258.

Ripley, A. (2003). An Awesome Alternative to Drugs: Martial Arts Practice As Treatment For Children With AD/HD. Capella University.

Weiser, M., Kutz, I., Kutz, S.J., & Weiser, D. (1995). Cited in Morand, M.K. (2004). The Effects of Mixed Martial Arts on Behaviour of Male Children with Attention Deficit Hyperactivity Disorder