MMA vs BJJ: מה ההבדל, ומה באמת מתאים לך?

מאת: פרופסור איתי ליבוביץ | חגורה שחורה | Gracie Jiu Jitsu | יולי 2026 | ~11 דקות קריאה

"אז מה עדיף, MMA או ג'יו ג'יטסו?"

את השאלה הזאת אני מקבל בערך פעם בשבוע. בוואטסאפ, בטלפון, על המזרן אחרי אימון. בדרך כלל מגיע איתה גם הסבר: "כי ראיתי UFC וזה נראה מטורף, אבל חבר שלי אמר שכדאי להתחיל בג'יו ג'יטסו, אבל אח שלו עשה MMA וטוען שזה הכי אפקטיבי, אבל..."

אבל. אבל. אבל.

אני מבין את הבלבול, ואני גם בעמדה קצת מוזרה לענות עליו. אצלנו, באקדמיה הישראלית לג'יו ג'יטסו ברזילאי ו-MMA, מלמדים גם ג'יו ג'יטסו וגם MMA, בתל אביב ובנתניה. אין לי אינטרס למכור לך אחד על חשבון השני (יש לי.. אבל בהמשך). יש לי אינטרס אחד: שתגיע לאימון הנכון בשבילך, כי מי שמגיע לאימון הנכון נשאר שנים, ומי שמגיע לאימון הלא נכון נעלם אחרי חודש.

אז בוא נעשה סדר. בלי סיסמאות, בלי "הסגנון שלי מנצח את הסגנון שלך", ועם קצת היסטוריה שרוב האנשים שצועקים באינטרנט לא מכירים.

מה זה בכלל MMA?

נתחיל מהבסיס, כי מסתבר שזה לא מובן מאליו. MMA הם ראשי תיבות של Mixed Martial Arts, כלומר אומנויות לחימה מעורבות. זה ענף ספורט תחרותי מובחן שבו מותר כמעט הכל: מכות בעמידה, הפלות, מאבק על הקרקע, הכנעות. הזירה המוכרת ביותר שלו היא ה-UFC, אבל יש עשרות ארגונים בעולם, יש שיפוט, יש חוקים ויש קטגוריות משקל.

וכאן נקודה שחשוב לי לחדד, כי היא הבסיס לכל ההשוואה: MMA הוא לא שיטת לחימה אחת. הוא ענף ספורט שמשלב שיטות שונות. לוחם MMA מרכיב את המשחק שלו מכמה עולמות: איגרוף ומואי תאי בשביל העמידה, היאבקות בשביל ההפלות וההגנה מהן, וג'יו ג'יטסו ברזילאי בשביל הקרקע וההכנעות. אין "טכניקת MMA" שצפה באוויר בלי שורשים. יש דיסציפלינות אם, ו-MMA הוא הדרך לחבר ביניהן תחת סט חוקים אחד.

זאת בדיוק הסיבה שבאקדמיה שלנו, מי שמתאמן MMA לא מתאמן "מכות באוויר". הוא בונה עמידה, בונה קרקע, ולומד לתפור אותן יחד. ומי שמגיע בלי שום רקע? תכף נדבר על זה. יש שם מיתוס שצריך לנפץ בעדינות.

הסיפור שרוב האנשים לא מכירים: MMA נולד מהג'יו ג'יטסו הברזילאי

עכשיו החלק שהופך את כל הוויכוח של "MMA נגד BJJ" לקצת מצחיק.

נובמבר 1993, דנוור, קולורדו. אירוע חדש בשם UFC 1 עולה לאוויר, והרעיון פשוט וברוטלי: לוחמים מסגנונות שונים, כמעט בלי חוקים, בלי קטגוריות משקל, ורואים מה עובד באמת. מתאגרף, קיקבוקסר, מתאבק, קראטיסט. ומולם בחור ברזילאי רזה בשם הוֹיס גרייסי, שוקל בקושי 80 קילו, לבוש בחליפת Gi לבנה.

הוֹיס לא היה שם במקרה. משפחת גרייסי, שפיתחה את הגרייסי ג'יו ג'יטסו בברזיל במהלך המאה העשרים, הייתה היוזמת בהקמת האירוע כולו. המטרה הייתה להראות לעולם משהו שהמשפחה טענה במשך עשורים: שטכניקה, מינוף ושליטה בקרקע מנצחים כוח גולמי. הוֹיס עבר באותו ערב שלושה יריבים גדולים ממנו, אחד אחרי השני, והכניע את כולם. הוא ניצח גם את UFC 2 ואת UFC 4.

העולם השתגע. פתאום כל לוחם הבין שבלי משחק קרקע הוא חשוף, וכל מועדון אומנויות לחימה בעולם התחיל לחפש מישהו שילמד אותו גיוגיטסו. מתוך המהפכה הזאת נולד ה-MMA המודרני: ענף שבו כל לוחם חייב לדעת את כל העולמות, כי הוֹיס הוכיח שמי שמכיר רק ממד אחד, מפסיד ברגע שהקרב עובר לממד אחר.

הוֹיס עצמו ניסח את זה בצורה שאני הכי אוהב: "ג'יו ג'יטסו היא לא אמנות ההכאה, היא האמנות של לא להיפגע" (Jiu jitsu is not the art of hitting, it's the art of not getting hit). זה כל הסיפור של UFC 1 במשפט אחד. הוא לא ניצח כי הרביץ חזק יותר. הוא ניצח כי אף אחד לא הצליח לפגוע בו.

אז כשמישהו שואל אותי "מה יותר טוב, MMA או BJJ", אני קצת מחייך (וקצת מיואש מהשאלה שאף פעם לא מפסיקה לחזור). זה כמו לשאול מה יותר טוב, עברית או האלפבית. האחד בנוי מהשני.

מה זה ג'יו ג'יטסו ברזילאי, ולמה הוא יותר מענף ספורט

אם MMA הוא ענף ספורט שמחבר כמה שיטות, אז ג'יו ג'יטסו ברזילאי היא קודם כל אומנות לחימה. וההבדל הזה חשוב לי, כי הוא ההבדל בין "מה עושים כשיש חוקים ושופט" לבין "מה עושים כשאין".

הליבה של השיטה, כמו שמשפחת גרייסי בנתה אותה, היא הגנה עצמית: להישאר על הרגליים כשצריך, לשרוד נפילה לקרקע כשאין ברירה, לנטרל מישהו גדול וחזק ממך בעזרת מינוף, תזמון ושליטה בפוזיציה, ולסיים את העימות בלי להתפרק ובלי לפרק. עימותים רבים מגיעים לקלינץ' או לקרקע, וזה בדיוק המגרש הביתי של הג'וג'יטסו. יש לזה גם צד ספורטיבי, תחרויות, נקודות, מדליות, ואני אוהב את הצד הזה. אבל הוא הענף, לא השורש.

היקסון גרייסי, בנו של הליו ואולי הלוחם המיתולוגי ביותר של המשפחה, אמר את זה בצורה שלא משאירה מקום לפרשנות: "אם אתה לא יודע הגנה עצמית, אתה לא יודע ג'יו ג'יטסו" (If you don't know self defence, you don't know Jiu Jitsu). והיקסון ידע על מה הוא מדבר. הוא נלחם בברזיל וביפן בקרבות ולה טודו (הפורמט הברזילאי הכמעט נטול חוקים שקדם ל-MMA) ובקרבות MMA, ולא הפסיד.

וכדאי לזכור מאיפה כל זה הגיע. בתחילת המאה העשרים, לוחם יפני בשם מיטסויו מאדה הגיע לברזיל ולימד את קרלוס גרייסי את אומנות הלחימה היפנית שהכיר. קרלוס פתח את האקדמיה הראשונה של המשפחה, ויחד עם אחיו, ובראשם הליו גרייסי, אחת הדמויות המרכזיות בפיתוח השיטה, הם עיצבו אותה מחדש סביב רעיון אחד: שהיא תעבוד גם לאדם קטן, רזה וחלש יותר. מינוף במקום כוח, תזמון במקום מהירות, פוזיציה לפני הכנעה. ככה נולד הגרייסי ג'יו ג'יטסו, וזה בדיוק ה-DNA שהוֹיס הביא איתו לדנוור שבעים שנה אחר כך.

בגלל זה אני מתעקש שאצלנו, גם בקבוצות גיוגיטסו ברזילאי בתל אביב וגם בנתניה, הבסיס הוא Gracie Jiu Jitsu עם דגש על הגנה עצמית, פוזיציה לפני הכנעה, וטכניקה לפני כוח. מי שרוצה להעמיק במה זה בדיוק, כתבתי על זה בלוג שלם: מה זה ג'יו ג'יטסו ברזילאי.

רגע, אז איך נראה אימון בפועל?

השוואה תיאורטית זה נחמד, אבל בסוף אתה הולך להגיע לאולם, ללבוש משהו, ולהזיע. אז הנה ההבדל כמו שהוא נראה מהמזרן, לא מהיוטיוב.

איך נראה אימון ג'יו ג'יטסו טיפוסי

חימום, טכניקה, תרגול, ספארינג. זה השלד כמעט בכל שיעור. אחרי החימום אני מלמד טכניקה או שתיים, ואז מתרגלים אותן שוב ושוב ושוב עם פרטנר, בהתנגדות שעולה בהדרגה. ובסוף השיעור מגיע החלק שבגללו כולם מתאהבים בספורט הזה: גלגולים. ספארינג מלא, בעצימות אמיתית, נגד פרטנר שמנסה באמת. מתחילים ומתקדמים על אותו מזרן, כל אחד מול מי שמתאים לרמה שלו.

הציוד פשוט: חליפת Gi או בגדי No-Gi, תלוי בשיעור (כתבתי על ההבדל בבלוג על Gi מול No-Gi). אין מגיני ראש, אין כפפות. והכי חשוב, יש כפתור יציאה: ה-tap. ברגע שמשהו לוחץ או כואב, טופחים על היריב או על המזרן והכל נעצר באותה שנייה. זה מה שמאפשר להתאמן בעצימות גבוהה, ערב אחרי ערב, גם בגיל 45.

איך נראה אימון MMA טיפוסי

אימון MMA בנוי אחרת, כי הוא צריך לכסות יותר עולמות. חלק מהשיעורים מוקדשים לעמידה, עבודה על מכות, בעיטות, תנועה, שילובים על כריות וכפפות. חלק מוקדשים לחיבורים: איך יורדים מהעמידה להפלה, איך עוברים מהפלה לשליטה בקרקע, איך קמים נכון כשמישהו מנסה להשאיר אותך למטה. הספארינג מדורג ומבוקר הרבה יותר, כי אי אפשר לחטוף מכות בעצימות מלאה כל שבוע ולהישאר שלם. עובדים עם ציוד מגן, כפפות MMA, מגיני שוקיים, מגן שיניים.

זה אימון מעולה, תובעני ומגוון. אבל שים לב להבדל המבני: בג'וג'יצו אתה יכול "לשחק את המשחק המלא" כל ערב. ב-MMA, את המשחק המלא שומרים למנות קטנות ומדודות. לכל גישה יש מחיר ויתרון, וזה בדיוק מה שצריך לדעת כשבוחרים.

ומה עם הראש? הצד שאף אחד לא מספר עליו

עוד הבדל שכמעט לא מדברים עליו, והוא לפעמים חשוב מכל ההבדלים הטכניים. אימון גוגיטסו הוא סוג של שחמט בתנועה. הראש עובד כל הזמן: פוזיציה, לחץ, פתרון, טעות, תיקון. אנשים שמגיעים אליי אחרי יום עבודה מטורף בהייטק אומרים לי שזאת השעה וחצי היחידה ביום שבה הם לא חושבים על שום דבר אחר. אין סמארטפון על המזרן. יש רק את הבעיה שמולך, והיא שוקלת 85 קילו ויושבת לך על החזה.

אימון MMA נותן משהו אחר: פריקה. יש משהו מטהר בלחבוט בכרית עד שאי אפשר להרים את הידיים, ומי שצריך את זה, צריך את זה. שני הסוגים משפרים ביטחון עצמי, כושר וחוסן מנטלי. הם פשוט עושים את זה בדרכים שונות, ושווה לשאול את עצמך איזו דרך תגרום לך לחזור לאימון הבא. כי בסוף, האימון הכי טוב הוא זה שאתה באמת מגיע אליו.

חמישה מיתוסים שהגיע הזמן לשבור

עכשיו לחלק האהוב עליי. הנה המיתוסים שאני שומע שוב ושוב ושוב, מהצד של ה-MMA ומהצד של ה-BJJ.

מיתוס 1: "MMA זה אלימות של בריונים בכלוב. בבונים. ניאנדרטלים"

ב-2013 הייתי בארה"ב בירח דבש. ישבתי לארוחת ערב בלוס אנג'לס עם ישראלים "מקומיים" ואיכשהו השיחה התגלגלה ל-MMA. אחד החברים, שף בן 40+, זרק פנינת חכמה: "כל לוחם MMA מגיע מילדות קשה, רצון להוכיח משהו, בעיות נפשיות וניאנדרטליות מובנית.. גלדיאטורים ברבריים מודרנים". אז הצגתי את עצמי, את הרקע שלי (עפולאי… אבל לא ילדות כזו קשה), בעל שני תארים, אוהב לקרוא ולבשל, בלי רצון להכאיב לאף אחד ושהבעיה הנפשית היחידה שאני מכיר בי היא האיפוק המוגזם שלי מול אנשים שעולבים בי. ושאני לוחם MMA. השף שתק. הצהרות כאלו לא היו נחלתם של הדיוטות בלבד. לאורך השנים, גם אומני לחימה בדיסציפלינות שונות, בהם מאמנים וותיקים עם שנות אימון רבות, המון תלמידים ו"מעמד", קראו לנו בבונים וניאנדרטלים כחלק מדיונים אינסופיים בפייסבוק ובפורומים שונים לאומנויות לחימה.

אז לא. MMA הוא ענף ספורט לכל דבר, עם חוקים, שיפוט, קטגוריות משקל ובקרה רפואית. באימון MMA טוב יש חימום מסודר, עבודה טכנית, עבודה על שקים וכריות אימון, ספארינג מבוקר לפי רמה. האנשים שמגיעים לאימוני ה-MMA שלנו הם הייטקיסטים, סטודנטים, אבות לילדים. אנשים רגילים שרוצים כושר קרבי אמיתי ולא עוד שיעור אירובי משעמם. האגרסיה בזירה מקצועית היא קצה הפירמידה, לא חיי היומיום של המתאמן.

מיתוס 2: "אפשר ללמוד MMA מאפס, פעמיים בשבוע"

הנה האמת הלא נעימה: MMA הוא שילוב של דיסציפלינות, וכדי לשלב משהו, צריך שיהיה מה לשלב. לוחם MMA מקצועי מתאמן שעות כל יום, וכמעט תמיד הגיע מרקע בדיסציפלינת אם אחת לפחות: היאבקות, איגרוף, ג'ודו, ג'ו ג'יטסו. מי שמתחיל מאפס מוחלט במתכונת של פעמיים בשבוע ומצפה "ללמוד MMA" בעצם מנסה ללמוד ארבעה מקצועות במקביל, בזמן חלקי. זה לא ריאלי, וחשוב לי להגיד את זה בכנות למי ששוקל להתחיל.

מה כן ריאלי? להתחיל מבסיס אחד חזק ולבנות ממנו. בשביל רוב האנשים, ג'יו ג'יטסו הוא נקודת הפתיחה ההגיונית: אפשר להתאמן בו בעצימות מלאה בלי לחטוף מכות לראש, העקומה מדידה, וההתקדמות מורגשת כבר בחודשים הראשונים. ומשם, מי שנדלק על העמידה והשילוב, עובר לאימוני MMA עם בסיס אמיתי מתחת לרגליים. ככה זה עובד אצלנו בין הקבוצות בתל אביב ובנתניה, וזה המסלול שאני ממליץ עליו כמעט לכל מתחיל.

מיתוס 3: "BJJ זה רק ספורט של נקודות, זה לא באמת עובד"

את המיתוס הזה בדרך כלל מפיצים אנשים שראו תחרות ג'יוג'יצו ספורטיבית ביוטיוב והחליטו שהבינו את השיטה. אז כן, יש זרם ספורטיבי תחרותי, ויש בו דברים שלא הייתי עושה כשאין שופט. אבל השורש של השיטה, הגרייסי ג'יו ג'יטסו, נבנה בדיוק בשביל המצב שבו אין נקודות ואין טיימר. ההוכחה ההיסטורית כבר סופרה למעלה: הוֹיס לא צבר נקודות ב-UFC 1. הוא הכניע. ומי שרוצה את הגרסה המלאה של הטיעון הזה, מוזמן לבלוג שכתבתי על הגנה עצמית בג'יו ג'יטסו ברזילאי.

מיתוס 4: "בג'יו ג'יטסו אין מכות, אז הוא לא מכין אותך למציאות"

טענה הפוכה, אותה שטחיות. קודם כל, אימון ג'וג'יטסו רציני כולל הבנה של עימות עם מכות: איך סוגרים טווח בלי לחטוף, איך משתמשים בקלינץ', איך שולטים במישהו שמנסה להכות. זה ההבדל בין ללמוד את השיטה כספורט בלבד לבין ללמוד אותה כאומנות לחימה. ושנית, בואו נהיה כנים לגבי הצד השני: רוב האנשים שמתאמנים "במכות" מעולם לא חטפו ולא נתנו מכה אמיתית בעצימות מלאה, כי אי אפשר לעשות ספארינג מלא כזה כל שבוע ולהישאר בריא. בג'יו ג'יטסו דווקא כן אפשר להתאמן קרוב למאה אחוז עצימות, ערב ערב, וזה יתרון אימוני עצום שאין כמעט לאף שיטה אחרת.

מיתוס 5: "צריך להגיע בכושר, ואחרי גיל 35 כבר מאוחר"

המיתוס הזה משותף לשני העולמות, והוא הורג יותר קריירות של מתאמנים מכל פציעה. אז לא: לא באים בכושר כדי להתאמן, מתאמנים כדי להגיע לכושר. אף אחד לא מצפה ממך לשרוד את השיעור הראשון בכבוד, אני בטח לא. ובעניין הגיל, ג'יו ג'יטסו נבנה מהיסוד בשביל מי שאינו הכי צעיר, הכי גדול או הכי חזק בחדר. הליו גרייסי, מהדמויות המרכזיות בפיתוח השיטה, היה בעצמו בחור רזה ולא גדול, וחלק גדול ממה שהוא ואחיו פיתחו נולד מההתמודדות שלו עם יריבים גדולים וחזקים ממנו. אצלנו על המזרן תמצא עורכי דין בני 50 לצד חיילים משוחררים, וכולם שורדים. חלקם אפילו מחייכים.

אז מה מתאים לך? המדריך הקצר למתלבט

אחרי שפירקנו את המיתוסים, אפשר סוף סוף לענות על השאלה המקורית. ושים לב שהיא השתנתה: זאת כבר לא "מה עדיף", אלא "מה עדיף בשבילך, עכשיו, בהתחשב במטרות שלך". הנה התשובה הכנה ביותר שאני יכול לתת, לפי מה שאתה בא להשיג.

אם המטרה שלך היא הגנה עצמית: תתחיל בג'יו ג'יטסו. זאת הדרך היחידה שאני מכיר להתאמן במצבי עימות אמיתיים, בעצימות אמיתית, בלי לשלם על זה בבריאות. מי שמחפש קרב מגע, קורס הגנה עצמית בתל אביב או כל פתרון אחר, מחפש בעצם את אותו הדבר: יכולת אמיתית מול תוקף אמיתי, ואת זה הגרייסי ג'יו ג'יטסו נותן בדרך השיטתית והבטוחה ביותר שאני מכיר. וזה נכון שבעתיים לנשים, שאצלנו בתל אביב מחכה להן גם קבוצת נשים ייעודית.

אם המטרה שלך היא כושר קרבי ואדרנלין: אימוני ה-MMA שלנו בתל אביב ובנתניה יתנו לך את השילוב של עבודה אירובית, כוח ועבודה טכנית בעמידה ובקרקע. זה אימון תובעני, מזיע ומרוקן ראש ברמות שקשה להסביר למי שלא ניסה.

אם אתה חולם על תחרות, בקרקע או בזירה: תצטרך את שניהם בסוף, אבל הסדר משנה. בסיס קרקע חזק קודם, עמידה ושילוב אחר כך. תשאל כמעט כל לוחם MMA ישראלי מצליח מאיפה הוא התחיל. רובם צמחו מתוך קהילת ה-BJJ בישראל, וזה לא מקרה.

אם אתה בן 35, 40 או 50 פלוס ושואל אם זה בכלל רלוונטי: כן, ובגדול. ג'יו ג'יטסו נבנה מהיסוד כך שאדם קטן ולא צעיר יוכל להתמודד עם גדול וחזק ממנו. באימוני הג'יו ג'יטסו בתל אביב ובנתניה שלנו מתאמנים אנשים בשנות החמישים והשישים שלהם, והם לא שם בשביל להצטלם. אם השאלה הראשונה שלך היא "איך שורדים שיעור ראשון", כתבתי בדיוק על זה: שיעור ראשון בג'יו ג'יטסו, מה לצפות.

ואם אתה עדיין מתלבט: תבוא לראות אימון של כל אחד מהם. חמש דקות מול המזרן שוות יותר מחמישים סרטוני יוטיוב.

איך זה עובד אצלנו באקדמיה

באקדמיה הישראלית לג'יו ג'יטסו ברזילאי ו-MMA אנחנו מלמדים את שני העולמות תחת קורת גג אחת, וזה לא מקרה, זאת תפיסה. אימוני BJJ בסניף תל אביב (יצחק שדה 29) ובסניף נתניה (הצורן 4), אימוני MMA בתל אביב ובנתניה, וסטרייקינג בתל אביב. המערכת בנויה כך שאפשר לשלב: להתחיל מהקרקע, להוסיף עמידה, ולבנות משחק שלם. את המערכת המלאה אפשר לראות במערכת השעות, ואת כל הסניפים בעמוד הסניפים.

ולמה שתקשיב דווקא לי? קוראים לי איתי ליבוביץ. אני מתאמן באומנויות לחימה כבר 36 שנים, מלמד ג'יו ג'יטסו ברזילאי ו-MMA רצוף כבר 16 שנים, והשושלת שלי בג'יו ג'יטסו עוברת מהמאמן שלי דרך הוֹילר גרייסי ישירות עד הליו גרייסי. ונלחמתי גם בצד השני של ההשוואה הזאת: את קרב ה-MMA הראשון שלי עשיתי ב-2008. כלומר, אני לא ממליץ לך על אחד מהעולמות מתוך תיאוריה. חייתי את שניהם. אז כשאני אומר שאין אצלי צד בוויכוח הזה, תאמין לי: יש אצלי רק שאלה אחת, מה יגרום לך לעלות על המזרן ולהישאר עליו. מי שמחפש אומנויות לחימה בתל אביב או בנתניה ימצא אצלנו בית לשתי הדרכים.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין MMA ל-BJJ בשורה אחת?

BJJ הוא אומנות לחימה שמתמחה במאבק, בשליטה ובהכנעות, בעיקר בקרקע. MMA הוא ענף ספורט תחרותי שמשלב כמה שיטות, מכות בעמידה, הפלות וקרקע, וה-BJJ הוא אחד מאבני היסוד שלו.

מה זה MMA ראשי תיבות?

Mixed Martial Arts, אומנויות לחימה מעורבות. ענף הספורט שמוכר בעיקר בזכות ארגון ה-UFC.

מה עדיף להגנה עצמית, MMA או ג'יו ג'יטסו?

לרוב האנשים, ג'יו ג'יטסו. הוא מאפשר להתאמן על תרחישי עימות בעצימות גבוהה ובבטחה, והוא בנוי מהיסוד לנטרול יריב גדול וחזק יותר בלי תלות בכוח. MMA מוסיף יכולות עמידה חשובות, אבל דורש השקעת זמן גדולה יותר ורמת מגע גבוהה יותר.

אפשר להתחיל MMA בלי ניסיון קודם?

אפשר להגיע לאימון בלי ניסיון, אבל חשוב לתאם ציפיות: MMA הוא שילוב של דיסציפלינות, ובמתכונת של פעמיים בשבוע מאפס, הדרך הנכונה היא לבנות קודם בסיס באחת מהן. אצלנו רוב המתחילים מתחילים מגיוגיטסו ומוסיפים MMA בהמשך.

יש אצלכם MMA בנתניה?

כן. אימוני MMA פועלים גם בסניף נתניה (הצורן 4) וגם בתל אביב. כל הפרטים במערכת השעות באתר.

אפשר לשלב אימוני MMA וג'יו ג'יטסו באותו שבוע?

לא רק שאפשר, זה השילוב שאני הכי ממליץ עליו למי שרוצה משחק שלם. הרבה מהמתאמנים שלנו עושים בדיוק את זה: אימוני גיגיטסו כבסיס קבוע, ואימון MMA או סטרייקינג כתוספת לעמידה. המערכת בתל אביב ובנתניה בנויה כך שהשילוב הזה אפשרי באותו שבוע ולפעמים באותו ערב.

מאיזה גיל אפשר להתחיל?

האקדמיה שלנו מיועדת למבוגרים, ואין גיל שבו "מאוחר מדי". יש אצלנו מתאמנים שהתחילו אחרי גיל 40 וגם אחרי גיל 50, גם בגלגולים על המזרן וגם באימוני ה-MMA.

שורה תחתונה

ה-BJJ וה-MMA הם לא יריבים. הם קרובי משפחה. פשוטו כמשמעו: ה-MMA המודרני נולד בערב אחד בדנוור, כשבחור רזה בחליפה לבנה הוכיח שגרייסי ג'יו ג'יטסו עובד על כולם. מאז שני העולמות רק התקרבו, וכל לוחם MMA רציני בעולם מתאמן היום גם בגוגיטסו, בין אם הוא קורא לזה ככה ובין אם הוא קורא לזה "גראפלינג".

אם אתה מחפש ענף ספורט תחרותי, שלם ותובעני, שמחבר את כל עולמות הלחימה, יש לנו בשבילך אימוני MMA מצוינים בתל אביב ובנתניה. אם אתה מחפש אומנות לחימה לעומק, כזאת שאפשר להתאמן בה בעצימות מלאה עשור אחרי עשור, מחכה לך מזרן הג'יו ג'יטסו. ואם אתה עדיין לא בטוח, זה בסדר גמור. גם אני לא ידעתי מה אני מחפש כשעליתי על המזרן בפעם הראשונה. ידעתי רק שמשהו שם מרגיש נכון, וזה הספיק.

אז במקום לבחור צד בוויכוח אינטרנטי, בוא לבחור מזרן. כתוב לנו בוואטסאפ, ספר לי מה המטרה שלך, ואני אכוון אותך לקבוצה הנכונה, בתל אביב, בנתניה או בכל מקום אחר: דברו איתנו בוואטסאפ

נתראה על המזרן,

מאת: פרופסור איתי ליבוביץ | חגורה שחורה | Gracie Jiu Jitsu | יולי 2026 |