איך לבחור אקדמיית BJJ: המדריך הכן (כן... גם אם לא תבחרו בנו)
- Itay Leibovich
- 15 במאי
- זמן קריאה 15 דקות
מאת: פרופסור איתי ליבוביץ | חגורה שחורה | Gracie Jiu Jitsu | מאי 2026 | ~12 דקות קריאה
יום שני בערב, אחרי שיעור. בחור חדש בן 32, בנוי טוב, מגיע אליי בסוף הספארינג ושואל אם אפשר לדבר רגע. הוא לבוש בחליפה חדשה לגמרי, חגורה לבנה עם שני פסים. אני אומר בטח, ואנחנו יושבים על המזרן ליד הקיר.
“איתי,” הוא אומר, “אני מתאמן כבר שנתיים.”
אני מסתכל עליו. שנתיים. עם פסים על חגורה לבנה. “איפה?” אני שואל. הוא נוקב בשם של אקדמיה אחרת בתל אביב. לא חשוב איזו. הוא אומר שהגיע אליי כי שמע עליי ורצה לבדוק. הוא לא יודע איך זה שהוא מתאמן שנתיים ועדיין חגורה לבנה. ואני תהיתי, אחרי שצפיתי בו בשני סיבובי ספארינג, איך אחרי שנתיים הוא לא יודע לשבת בגארד.
זה לא בהכרח אומר משהו על המורה שלו או על האקדמיה שלו, אבל זה אומר ש(אולי) הוא בחר לא נכון איפה להתאמן. כנראה בגלל שאף אחד לא הסביר לו וכנראה בגלל שלא היה לו הידע או הכלים לשפוט אם הוא בחר נכון איפה להתאמן. בשביל כל מי שעדיין לא התחיל להתאמן, או התחיל אבל מרגיש שמשהו קצת OFF.. כתבתי את הבלוג הזה.
הבחירה של אקדמיית גיוגיטסו ברזילאי היא ההחלטה הכי חשובה שתעשה בג’יו ג’יטסו. לא הגי, לא הטכניקה הראשונה, לא האם תתחרה או לא. הבחירה של האקדמיה היא העיקר הראשוני. אקדמיה לא טובה לא רק תבזבז לך שנתיים מחייך, היא תיתן לך הרגלים גרועים שייקח לך שנים לתקן, אם בכלל. היא תגרום לך לפרוש בלי לדעת שזה לא הג’יו ג’יטסו שאשם. אני מאמן יותר מ-16 שנים. ראיתי הרבה אנשים מגיעים אליי אחרי שנים במקומות אחרים, ולמדתי שיש דפוסים. אקדמיה טובה לא בהכרח אקדמיה גדולה, פופולרית או יקרה. ואקדמיה גרועה לא בהכרח אקדמיה זולה או חדשה. הבלוג הזה הוא שמונה השאלות שכל אחד שמחפש אקדמיית גיוגיטסו ברזילאי צריך לשאול את עצמו, בתל אביב או בכל מקום אחר. אם תקבלו תשובות טובות, אתם במקום נכון. גם אם זה לא אצלנו.
הדבר הראשון שצריך לבדוק: מי המאמן הראשי
הדבר הראשון שאתה רוצה לדעת זה מי הבן אדם שעומד מולך. לא רק את השם שלו, את הסיפור. מאמן ראשי באקדמיית גוגיטסו צריך להיות חגורה שחורה. נקודה. זה לא תואר, זה לא תעודה שמדפיסים, זה ניסיון של 10-15 שנה לפחות על המזרן עם אנשים שמלמדים אותו. ככל שיש לו יותר שנים מאחורי החגורה השחורה, יותר טוב. למה זה משנה? כי ג’יו ג’יטסו ברזילאי היא לא רק אסופת טכניקות, היא לא רק סילבוס. ג'יו ג'יטסו ברזילאי היא שיטה, הבנה, תזמון, תחושה, הרגשה, ואת השילוב הזה מקבלים רק מהשעות על המזרן, ובמיוחד בשעות הדרכה ולימוד. אין קיצורי דרך, אין סדנת אונליין, אין סרטון יוטיוב שיחליף את העובדה שהבן אדם מולך עבר עשרת אלפים שעות על מזרן של גיגיטסו אמיתי.
אל תתן לאף אחד לבלבל אותך עם תארים אחרים. “מאסטר”, “מדריך מוסמך”, “מאמן מוסמך משטרת ישראל”. כל זה יכול להיות אחלה ולגיטימי, אבל זה לא חגורה שחורה ב-BJJ. שאל ישירות, כמה שנים אתה מתאמן? מתי קיבלת חגורה שחורה? מי המאמן שלך? אילן יוחסין באומנויות לחימה לא הופך אותך לטוב או רע, אבל הוא מספר סיפור. הוא אומר אם הבן אדם הזה בא ממסורת רצינית של גרייסי ג’יו ג’יטסו (או כל מועדון אחר) אם הוא עבר את התהליך עם אנשים שעברו את התהליך לפניו, או שהוא לימד את עצמו והעניק לעצמו דרגות. זה לא אותו דבר. אגב, לא רק גרייסי ג'יו ג'יטסו גם גיו גיטסו ברזילאי שלא משויך למשפחת גרייסי. או כל שיטת לחימה אחרת.
האם המאמן למד אצל מאמן שלמד אצל מאמן?
כמה זמן?
באיזו אינטנסיביות?
מי העניק לו את החגורות שלו?
מי הסמיך אותו להדרכה? (מבחינת הידע המקצועי ולא התעודה הפורמלית) מי חנך אותו כמדריך על המזרן?
והכי חשוב: האם הוא עבד תחת המאמן שלו או שהתאמן שנתיים ופתח מקום משל עצמו ללא חניכה מסודרת, בקרה ופיקוח מקצועי?
ללמד טכניקה כל אחד יכול. אולי עם טעויות ואולי לא. אבל ללמד שיטה? ללמד דרך? לזה דרוש מורה שיודע. לא סתם מישהו שמתאמן הרבה. לא מישהו שמלמד אותך טכניקה כי היא עובדת לו. מישהו שהבין, ושהעביר את ההבנה הזאת לתלמידים אחרים במשך שנים. אם המאמן הראשי באקדמיה לא יכול להציג לך 10 שנים כחגורה שחורה ומאמן ברור שלו עצמו, תעצור ותחשוב שוב. כשהתחום היה בחיתוליו בארץ, היו הרבה מאמנים שלא היו חגורות שחורות. אני הייתי כזה. התחלתי ללמד כחגורה סגולה. נכון שבנקודת הזמן הזו התאמנתי באומנויות לחימה כ-20 שנים, אבל בג'יו ג'יטסו ברזילאי הייתי יחסית חדש. חגורה סגולה יכולה לנצח את רוב האנשים.. אבל ללמד? קצת פחות. היום התחום לא בחיתוליו כמו שהיה כשאני התחלתי להתאמן ב-2006. וגם לא כשהתחלתי לאמן ב-2010. היום התחום מפותח וגדול דיו כדי לא להתפשר. כמעט בכל עיר תמצאו חגורות שחורות שיכולות ללמד אתכם. אבל רגע.. האם כל מאמן חייב להיות חגורה שחורה? לא. מאמן טוב באמת יכול להיות גם חגורה סגולה או חומה אבל חשוב שיהיה בפיקוח וליווי של חגורה שחורה. אם מצאת אקדמיה גדולה עם המון שיעורים ומדריכים, בדוק מי המאמן הראשי. מי אחראי על תוכן המקצועי. מי מכתיב את הטון. ב-2026 אין סיבה שזו לא תהיה חגורה שחורה. כמו ציר עצמות טוב, ככל שהוא יותר זמן על האש, יותר טוב.
הדבר השני: האם כל מאמן מתמחה באמת במשבצת שלו
אקדמיה יכולה להציע ג’יו ג’יטסו ברזילאי, MMA, סטרייקינג, הגנה עצמית לנשים ועוד. זה בסדר. ההיצע הרחב הוא לא הבעיה. הבעיה היא כשמאמן אחד מועבר בין חמש משבצות כי אין מי שילמד, וכולן מנוהלות באותה רמת בינוניות. יש הבדל גדול בין אקדמיית ג'וג'יטסו שמציעה הרבה ושיש לכל תחום מאמן ייעודי, לבין מרכז ספורט שעושה גם ג’יוג’יצו על הדרך. הראשונה היא אקדמיית גי’ו ג’יטסו רצינית עם תוספות לצדה. השנייה היא חוג כללי שעושה את הכל בבינוניות. זה לא משנה אם יש קבוצה אחת/חוג אחד שעושה "הכל" (מאד פופולרי לקרוא למשהו MMA ולהגיד שבעצם עושים הכל) או שיש אדם אחד שמעביר את כל סוגי האימונים. אלא אם הוא באמת התאמן והוכשר בכל מה שהוא מלמד.
מה לבדוק? בכל קטגוריה שמעניינת אותך, מי המאמן שמעביר אותה ספציפית, ומה הרקע שלו בקטגוריה הזאת. האם הוא חי ונושם את התחום הזה, או שזה משהו שהוא מעביר על הדרך? באקדמיה הישראלית לג’יו ג’יטסו ברזילאי בתל אביב יש לנו ג’יוגיטסו, יש לנו MMA, יש לנו סטרייקינג, וכל אחד מהם עומד בראש מאמן ייעודי שהתחום הזה הוא הליבה שלו. למרות שיש לי רקע נרחב בסטרייקינג, אני בוחר שלא להעביר את האימון הזה. אני מאמין שמי שמעביר אימון סטרייקינג צריך להיות בן אדם שזה התחום שלו והתשוקה שלו. לא מישהו שגדל בגיו גיטסו ועושה את זה על הצד. כשאני מלמד אימון ג'יו ג'יטסו, אני עושה משהו שעשיתי כבר אלפי שעות. שמעתי את כל השאלות. ראיתי את כל הטעויות. לימדתי כל טכניקה מאות פעמים. זה כבר על אוטומט. יש לי את היוריסטיקות שלי ואת הדברים שלמדתי, ששכחתי, ששכחתי שלמדתי והדברים ששכחתי ששכחתי. אותו הדבר אצל מאמן סטרייקינג. האם אני יכול ללמד ג'ב? קרוס? לאו-קיק? ברור. האם אני אעשה את זה טוב כמו מישהו שעושה את זה כל הזמן? שמלמד שנים? לא. מורה טוב לא נמדד באיך הוא נלחם או את מי הוא יכול לנצח. מורה טוב נמדד ביכולת שלו להעביר את הידע הלאה ואת זה צריך לעשות מי שמעביר את הידע הספציפי הזה כל הזמן. זה כלל פשוט. מי שמלמד אותך משהו שעשה על הדרך, ילמד אותך מספיק כדי שתחשוב שאתה מתקדם. הוא לא ילמד אותך מספיק כדי שתבין.
הדבר השלישי: מה אתה מחפש בכלל
זאת השאלה הכי חשובה ברשימה, ורוב האנשים לא שואלים אותה את עצמם לפני שהם מתחילים לחפש מקום להתאמן בו. יש שלוש סיבות עיקריות שאנשים מגיעים לג’וג’יטסו. הראשונה היא הגנה עצמית. אתה רוצה לדעת שאם משהו יקרה ברחוב, אתה תוכל להגן על עצמך, על האישה שלך, על הילדים שלך. את רוצה ללכת ברחוב בלי לפחד. את רוצה להרגיש הבעלים של הרווחה שלך. אתה רוצה כלים מציאותיים, לא ספורט. הסיבה השנייה היא כיף ואורח חיים. אתה רוצה לעשות משהו פיזי, מאתגר, חכם. אתה רוצה קהילה. אתה רוצה לבוא לאימון פעמיים-שלוש בשבוע אחרי העבודה ולשכוח מהיום. אתה לא מתכנן להתחרות, ולא צריך שיתעללו בך כדי שתרגיש שאתה “באמת” מתאמן. הסיבה השלישית היא ספורט תחרותי. אתה רוצה להתחרות, אתה רוצה מדליות, אתה רוצה להגיע לאליפויות בארץ ובחו”ל, אתה רוצה אקדמיה שתבנה אותך כאתלט.
לכל סיבה יש אקדמיה אחרת. יש אקדמיות שעושות שתיים. אבל אקדמיה שטוענת שהיא עושה את כל השלוש בו זמנית באותה רמה, כנראה שלא עושה אף אחת מהן ברמה גבוהה. אקדמיית BJJ ספורטיבית-תחרותית תלמד אותך טכניקות שעובדות בעיקר NO GI (כי זו האופנה בשנים האחרונות), נקודות, זמן, כללי IBJJF או הטכניקות שבאופנה כרגע. לפעמים זה בריחי רגליים. לפעמים גארד 50/50. לפעמים ברימבולו.. הכל בהתאם למה שחם כרגע בסצנה התחרותית. מיותר ללמוד איך להשתחרר מחביקת ראש כי חביקה כזו כל כך לא יעילה וקלה יחסית ליציאה, שאף ספורטאי ג'יו ג'יטסו לא יבצע אותה. ואם לא, אז למה ללמוד להתגונן מפניה? מי שרוצה להיות ספורטאי תחרותי צריך למקד את האימונים שלו למה שרלוונטי לענף הספורט שלו. הגנה מאגרוף? לא קורה בתחרויות ג'יו ג'יטסו. לגבור על מישהו שגדול וחזק ממך? בתחרויות יש חלוקה למשקלים. לעבוד מהר, חד וחזק? זה אחלה כשאתה צעיר, מהיר חד וחזק.
"אֵין סַכִּין מִתְחַדֶּדֶת אֶלָּא בְּיָרֵךְ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ, כָּךְ אֵין תַּלְמִיד-חָכָם מִתְחַדֵּד אֶלָּא בַּחֲבֵרוֹ". רַב חַמַא בַּר חַנִינָא
אם המטרה היא תחרויות ולהתקדם כספורטאי מקצועי, חפש אקדמיה שמשתתפת בתחרויות באופן סדיר ותדיר. לא משנה כמה המורה טוב, כמה היה טוב כספורטאי או כמה רצון יש לו לקדם אותך, כדי להשתפר אתה צריך חבר'ה כמוך סביבך. אתה צריך סביבה של אנשים שרוצים להתחרות. לדחוף אחד את השני למקסימום ולהוות סביבה תחרותית בריאה שתוכל להתקדם בה. בדוק מה ההישגים של האקדמיה בסצנה התחרותית. בדוק מי האנשים שמתאמנים איתך.
ספורט הג'יו ג'יטסו הוא ספורט מדהים. לעשייה ולצפייה. זה יפה ומורכב, אבל זה לא בהכרח יעזור לך אם מישהו ינסה לתפוס אותך מאחור בחניון או ידחוף אותך בתור. אקדמיה שעוסקת בגרייסי ג’יו ג’יטסו, כמו שלנו, תלמד אותך קודם איך לשרוד מצב לא נוח, איך להגיע למקום בטוח, איך להיחלץ מתפיסה של מישהו גדול, כבד וחזק ממך. חביקות ראש? חביקות גוף מאחורה? מכת אגרוף? אלו לא מצבים של ספורט הג'יו ג'יטסו, אבל אלו המצבים של האלימות היומיומית. ה-Gracie Jiu Jitsu הקלאסי, סטייל הג’יוג’יטסו של המייסדים, פחות “סקסי” לצופים בתחרות, ויותר רלוונטי ליום-יום. זאת השקפה, לא כולם יסכימו איתה, אבל היא ההשקפה שעליה אנחנו בנויים. אם זה לא מה שאתה מחפש, אקדמיה תחרותית תשרת אותך הרבה יותר טוב.
יש כאן עוד שכבה ששווה להזכיר. אנשים רבים מחפשים בעצם הגנה עצמית, ופונים למה שהם מכירים, שזה לרוב קרב מגע. וזה הגיוני בישראל. אבל קרב מגע היא שיטה ספציפית שנולדה כשיטה צבאית להוצאת חיילים מתסבוכת מהירה בזמן הכשרה קצר. הגנה עצמית אזרחית דורשת משהו אחר. שיטה שעובדת גם כשאתה לא בכושר של חייל בן 19, גם כשאת אישה של 1.60, גם כשנפלת על הקרקע. גרייסי ג’וג’יטסו נבנה בדיוק לזה. זה לא אומר שקרב מגע אינו פתרון טוב, זה אומר שאם המטרה היא הגנה עצמית במצבי היומיום, יש סיכוי טוב שגרייסי ג’יו ג’יטסו הוא תשובה מדויקת יותר. (כתבתי על זה בהרחבה בבלוג על הגנה עצמית לנשים, שווה לקרוא אם זה הכיוון שלך.)
תדעו מה אתם מחפשים. ואז תחפשו את האקדמיה שמתאימה לזה. כל אחת משלוש הסיבות לגיטימית, אין נכון או לא נכון. הטעות היחידה היא ללכת לאקדמיה שטוענת שהיא נותנת את כל השלוש, ולגלות אחרי שנה שלא קיבלת אף אחת מהן ברמה טובה, או כזו שטוענת שהיא עושה מה שהיא לא. אם אתה מחפש BJJ near me באינטרנט בלי לחשוב על המטרה שלך מראש, יש סיכוי טוב שתבחר לפי קרבה גיאוגרפית ותגלה אחרי חצי שנה שהמקום הקרוב לא מתאים למה שרצית. תהפוך את הסדר. קודם מטרה, אחר כך מיקום. נחזור לזה בהמשך.
הדבר הרביעי: איך נראית הקבוצה
תגיעו לאקדמיה. תסתכלו סביב. אל תסתכלו על הציוד או על הקירות, תסתכל על האנשים. כמה אנשים יש על המזרן, כמה מהם נראים מנוסים, כמה חגורות צבעוניות אתה רואה, כחול, סגול, חום, שחור, וכמה חגורות לבנות. אקדמיה בריאה היא אקדמיה שיש בה פירמידה. הרבה מתחילים, פחות חגורות כחולות, פחות סגול, פחות חום, ובראש מאמן עם חגורה שחורה. אם היא אקדמיה וותיקה, צפו לראות גם שחורות חוץ מהמאמן. אם אתה רואה אקדמיה שיש בה רק חגורות לבנות, או יחס שמראה שכמעט אף אחד לא הגיע לחגורה כחולה, יש סיכוי טוב שאנשים עוזבים אחרי שנה ולא מתקדמים. זה אומר משהו על הלימוד או האווירה.. או גם וגם.
מה הגיל הממוצע? אם אתה בן 35 ונכנס לאקדמיה שכולם בה בני 22 שזה הספורט שלהם, אתה תרגיש לא במקום, ואחרי שלוש פעמים שיעבדו איתך כאילו אתה כרית אגרוף, תפרוש. אם אתה בן 22 וכולם בני 50, אתה תרגיש שאין לך עם מי לאתגר את עצמך. באקדמיית גוגוטיסו טובה למבוגרים תראה את כל הגילאים מתוך הטווח של הקהל שלה. תראה גברים ונשים, את כל הגזעים, את כל המשקלים, את כל רמות הכושר. תשאל את עצמך, האם אני רואה את עצמי כאן? לא בעוד שנה, בעוד חצי שנה. האנשים האלה נראים כמו האנשים שאני רוצה לעשות איתם משהו פעמיים בשבוע למשך השנים הקרובות? זה לא שולי. זו נקודה מהותית. בג’יו ג’יטסו אתה תתגלגל איתם הרבה וקרוב. מזיע עליהם, תיתן להם לחנוק אותך ותחנוק אותם בחזרה. האנשים האלה הופכים לחברים. חלקם קרובים. חלקם ממש למשפחה שניה. אם זה משנה לך, גם בדוק אם יש קבוצת נשים נפרדת, כי בלי קבוצה נפרדת רוב הנשים יתמודדו עם אווירה גברית-דומיננטית שיכולה להיות לא נעימה. לשמחתי, הרוב המוחלט של הנשים באקדמיה (30% מסך התלמידים באקדמיה שלי הן תלמידות) התחילו בקבוצת הנשים וברגע שהרגישו בנוח הצטרפו לאימונים המעורבים. וזה תורם לכל הצדדים.
הדבר החמישי: איך מתייחסים אליך בשיעור הראשון
עכשיו תזהה את הבן אדם החדש שמגיע לבדוק את האקדמיה ותסתכל איך מתייחסים אליו. השיעור הראשון של מתחיל הוא הרגע הכי מכריע במערכת היחסים שלו עם האקדמיה. האם המאמן הראשי בא להגיד שלום, לוחץ לו יד, שואל אותו אם יש לו פציעות, אם הוא מתאמן בעבר במשהו דומה? האם מישהו מבכירי האקדמיה מקבל אותו, מסביר לו את הכללים, את הבטיחות, איפה השירותים? או, וזה הדגל האדום, האם תוקעים אותו על המזרן עם מישהו, אומרים לו “תתגלגל איתו”, ורואים מה יקרה. חניכה היא ההבדל בין אקדמיה טובה לאקדמיה גרועה. ולא חניכה במובן של ילדים, חניכה במובן של מערכת יחסים בין מורה לתלמיד. מאמן שיודע מה אתה צריך ללמוד, באיזה קצב, מה לתקן לך, מתי לדחוף, מתי לתת לך להירגע.
באקדמיית ג'יו ג'יטסו באמת טובה תרגיש שמסתכלים עליך כאדם, לא כעוד גוף על המזרן. לא כלקוח. שיש מישהו שאחראי על ההתקדמות שלך. שאם נעדרת שבוע מישהו ישאל אותך אם הכל בסדר. זה לא רעיון רומנטי של סרטי אייטיז, זה הבסיס הפדגוגי שמאפשר לימוד אמיתי. אתה לא יכול ללמד מישהו אם אתה לא מכיר אותו. תבדוק את זה. אם הגעת לאקדמיה ובסוף השיעור אף אחד לא דיבר איתך, אם הסתכלו עליך בעקיפין ושאלו אותך אם תחזור או לא, אם המאמן הראשי לא ידע שאתה שם, סלח לי, אבל לא יחנכו אותך גם בשיעור השני, השלישי, החמישי. אנשים לא משתנים מהיום למחר. אקדמיה לא משנה את התרבות הארגונית שלה מדי שבוע. מה שאתה רואה הוא מה שתקבל.
הדבר השישי: מי הצוות שמלמד מתחילים
זאת שאלה שכמעט אף אחד לא חושב לשאול, ויש לה השלכות עצומות. בהרבה אקדמיות, החגורה השחורה מלמד את שיעורי המתקדמים. שיעורי המתחילים מועברים על ידי תלמיד שלו עם חגורה סגולה, לפעמים אפילו חגורה כחולה וותיקה, שמילא משבצת. הבן אדם הזה אולי בעצמו מתאמן 4-5 שנים, אבל הוא לא מאמן, הוא תלמיד. אולי הוא מלמד בלי הכשרה. אולי עם הכשרה אבל בטוח שבלי ניסיון. מה שקורה הוא שאתה, חגורה לבנה טרייה שמתחילה את המסע, מקבל את הלימוד הכי קריטי שלך מבן אדם שעדיין לא הגיע לרמה שבה אפשר להגיד שהוא מבין את העומק של מה שהוא מלמד אותך.
קרלוס גרייסי ג'וניור, מייסד IBJJF ובן של קרלוס גרייסי, אמר:
“תמיד הייתי אוהד של הבסיס. לאחר שיש לך יסוד טוב וחזק בג’יו ג’יטסו, השאר מגיע אינסטנקטיבית. אתה יוצר, ממציא. השאר קל. החלק הקשה הוא ההתחלה.”
החלק הקשה הוא ההתחלה. בדיוק. ואתה רוצה שמי שמעביר לך את ההתחלה יהיה הבן אדם הכי מנוסה, לא הכי פנוי. באקדמיית גוגיטסו טובה, שיעורי המתחילים מועברים על ידי צוות מאמנים בוגרים ומנוסים שכולם תחת תפיסה אחת מובילה. מאמנים שונים באקדמיה אולי ילמדו טכניקה קצת שונה אחד מהשני, כי כל אחד קולט את המידע אחרת ומוציא אותו הלאה אחרת, אבל הם לא ילמדו אתכם דברים סותרים. לא תהיה התנגשות מהותית בעקרונות שכל אחד מלמד. אין מצב שתגיע לשיעור ותקבל הדרכה שסותרת את מה שלמדת אתמול. זה לא רק עניין של איכות הלימוד, זה גם עניין של עקביות. בלי עקביות אי אפשר להתקדם. בלוג מפורט על 5 הטעויות הכי נפוצות של מתחילים ב-BJJ ילמד אותך מה לחפש בעצמך בחודשים הראשונים, וזה כלי טוב למדידה האם הצוות באקדמיה שאתה בודק באמת יודע ללמד את הבסיס נכון.
תשאל את האקדמיה ישירות, מי מלמד את שיעורי המתחילים? מה החגורה שלהם? כמה שנים הם מלמדים? אם התשובה היא “תלמיד וותיק” או “בן אדם שמכיר את החומר טוב,” זאת תשובה לא מספקת. אקדמיית BJJ בתל אביב צריכה להיות מקום שבו את המתחילים, את אלו שנמצאים בנקודה הכי רגישה של (אולי) קריירת הג'יו ג'יטסו שלהם, ילמדו הטובים ביותר ולא מורים מחליפים.
הדבר השביעי: מה אומרים אנשים על המזרן
ביקורות גוגל הן רובן של אנשים מרוצים שעדיין מתאמנים שם. הן לא ייתנו לך תמונה מלאה. מי שכבר עזב כי הוא לא היה מרוצה, לא יטרח לחזור ולכתוב ביקורת רעה. הוא פשוט עזב. אז איך אתה מקבל את האמת? אתה הולך לאקדמיה ושואל אנשים על המזרן. תגיע לשיעור ניסיון. אחרי השיעור, לפני שאתה הולך, תגיד שלום למישהו שנראה שמתאמן כבר זמן (חגורה כחולה לפחות). תשאל אותו, כמה זמן אתה מתאמן כאן? למה בחרת דווקא במקום הזה? מה הכי טוב באקדמיה? מה הכי מעצבן?
האנשים על המזרן יגידו לך את האמת. אם המקום טוב ובאיזו אנרגיה הם יספרו לך את זה. אם המקום בעייתי, אתה תראה את זה בהיסוס שלהם, באופן שהם בוחרים מילים, במה שהם לא אומרים. תשאל חברים שמתאמנים, תשאל אנשים שעברו אקדמיה. ככה תקבל את האמת. הביקורות באינטרנט הן שיווק. השיחות עם האנשים מדוייקות הרבה יותר.
הדבר השמיני: הפחות רומנטי, האם תצליח להתמיד?
הסיבה האחרונה, והכי פחות רומנטית ברשימה.. מיקום.
לא שושלת. לא חגורה שחורה. לא סילבוס. מיקום.
גם האקדמיה הטובה והמתאימה ביותר לא תעזור לך אם לא תצליח להגיע אליה (לפחות) פעמיים בשבוע. אם אני רוצה להיות אלוף והאקדמיה נמצאת בחיפה אבל אני מבאר שבע. זה לא יעבוד. היה לי תלמיד שהגיע כל בוקר ברכבת מנהריה לתל אביב. הוא התאמן ואפילו התחרה וניצח, אבל לא יכל להתמיד. אם אני רוצה אקדמיה לגרייסי ג'יו ג'יטסו כי חשובה לי ההגנה העצמית אבל הקרובה ביותר אליי נמצאת 100 ק"מ ממני, או שהאימונים מתקיימים בשעות העבודה שלי, זה לא יעבוד. מה בכל זאת אפשר לעשות? חפשו מה יש בסביבה שלכם. לכו לאימון ניסיון בכל אחת מהאקדמיות הרלוונטיות. אחרי שתבחרו, דברו עם המאמן. תגידו לו מה המטרה שלכם ושאלו אותו מה לעשות במידה והמטרה לא תואמת את אופי האימונים. תתפלאו כמה פתרונות הוא יכול לתת לכם.
שלושה דגלים אדומים שלא תמצא ברשימות אחרות
יש דברים שאקדמיות לא יספרו לך עליהן בסיור היכרות, וכן צריך לדעת לזהות.
הראשון נקרא Smash Culture. יש אקדמיות שאוהבות לבדוק חגורות לבנות חדשות על ידי כך שהן מצוותות אותם מול הלוחם הכי קשוח באקדמיה. הכוונה היא לראות אם המתחיל “מספיק חזק” כדי להישאר. הרעיון הזה הוא לא רק טיפשי, הוא הרסני. מתחיל שמרוסק בשיעור הראשון לא יחזור. מתחיל שחוזר ומרסקים אותו במשך החודש הראשון מפתח פציעות, פחד, וגישה הגנתית קיצונית. הוא לא לומד, הוא שורד. אקדמיית גיוגיטסו טובה תעטוף את המתחיל. בכירים יגלגלו איתו בקצב שלו, ילמדו אותו, יראו לו דברים. הם לא יוכיחו לעצמם איזה קשוחים הם, הם יודעים שהם קשוחים, הם לא צריכים לבדוק את זה על חגורה לבנה. ככה עובדת אקדמיית ג׳יו ג׳יטסו רצינית.
הדגל השני הוא היעדר שאלות לפני השיעור הראשון. אם הגעת לאקדמיית BJJ ולא שאלו אותך שאלה אחת על עצמך לפני שזרקו אותך על המזרן, זה סימן רע. שאלות בסיסיות שמאמן טוב ישאל אותך, האם יש לך פציעות? האם התאמנת בעבר באומנות לחימה? מה המטרה שלך, למה אתה מגיע? האם יש לך חששות, פחדים? אקדמיה שלא שואלת את השאלות האלה לא מתעניינת בך כאדם. היא מתעניינת בך כעוד מינוי משלם. זה דפוס שימשיך אחר כך, ואתה תהיה בן אדם נטול שם בקבוצה של 30. אגב, בלוג שכתבתי על מניעת פציעות בג’יו ג’יטסו מסביר למה לדעת על פציעות קודמות זה לא מותרות, זה תנאי בסיסי לבטיחות.
הדגל השלישי הוא קבוצה שלא משתנה. תחזור לאקדמיה אחרי שלושה חודשים, תראה את אותם הפנים. תחזור אחרי שישה חודשים, אותם פנים. תחזור אחרי שנה, אותם פנים. זה נשמע יציב, אבל זה עלול לומר משהו הפוך לגמרי. זה עלול להגיד שאנשים חדשים מגיעים ולא נשארים. וזה אומר שמי שנשאר, לא מתקדם בחגורות. אקדמיה בריאה היא דינמית. אנשים מקבלים חגורות חדשות. חגורות לבנות הופכות לכחולות, כחולות לסגולות. אם אתה לא רואה את התנועה הזאת, יש שם בעיה מערכתית. (בבלוג על המסע מחגורה לבנה לחגורה כחולה הסברתי איך נראית התקדמות אמיתית, אם אתה רוצה לדעת מה הסטנדרט).
איך לעשות שיעור ניסיון נכון
עכשיו שאתם יודעים מה לחפש, תעשו שיעור ניסיון נכון. תתקשרו לפני, שלחו וואטסאפ. אל פשוט תופיעו במקום. תרגישו איך מתייחסים אליכם. שירות לקוחות לא טוב בטלפון עלול להיות סימן רע למה שיקרה אחר כך. תגיעי 15 דקות לפני, תראי איך נראית האקדמיה לפני שמתחיל השיעור, מי מגיע, איך מתייחסים זה לזה. תסתכלי על מי שאת הולכת להתאמן איתה. תסתכל על החגורות הלבנות הנמצאות שם 3-4 חודשים. הם הסטנדרט שלך בעוד 3-4 חודשים. האם אתה רוצה להיראות ולחשוב כמוהם?
תתאמנו. אל תרגישו שאתם צריכים “להראות”. לא באתם להוכיח כלום. באתם לבדוק אם המקום מתאים לכם. תעצרו אחרי השיעור, אל תברחו הביתה. תדברו עם מישהו. תשאלו את השאלות שכתבתי. תסתכלו מי המאמן, האם הוא בא לדבר איתך. תעשו שיעור ניסיון בשתי אקדמיות לפחות. זה הדבר הכי חכם שתעשו. כשתעמדו מול שתי האקדמיות בראש, ההבדל יהיה ברור. ללא השוואה או נקודות ייחוס, הכל נראה דומה.
ז’אן ז’אק מאצ’דו, חגורה שחורה דרגה 9 ואחד מהמורים הגדולים בעולם, אמר משפט שאני אוהב לחזור עליו:
“אם תשאל אותי מה הדרגה שלי היום, אומר לך שאני חגורה לבנה שמעולם לא ויתר.”
את אמורה להתאמן אצל אנשים שזאת הגישה שלהם. אנשים שהבינו שהם תמיד תלמידים. אם תזהי את הגישה הזאת באקדמיה שאת מבקרת בה, את במקום טוב.
צ’ק-ליסט סופי: 8 הסימנים לאקדמיית BJJ טובה + 3 דגלים אדומים
ועכשיו, כי אחרי כל המלל הזה גם אני צריך רגע רשימה מסודרת, הנה מה לקחת איתך לשיעור ניסיון לפני שאתה מצטרף לאקדמיית גוגיטסו כלשהי. אם על רוב השאלות קיבלת תשובה שמספקת אותך, ואין אצלך דגלים אדומים, מצאת בית.
8 סימנים לאקדמיית BJJ טובה:
1. המאמן הראשי הוא חגורה שחורה עם 10+ שנים על המזרן ומאמן ברור משלו. הוא יכול לספר לך מי לימד אותו, וההסבר נשמע סדור ולא נשלף מהמקום.
2. לכל תחום באקדמיה יש מאמן ייעודי שזאת הליבה שלו. אם יש MMA, יש מאמן MMA. לא אדם אחד שמאייש חמש משבצות.
3. לאקדמיה יש זהות ברורה. היא יודעת להגיד מה היא, הגנה עצמית, ספורט תחרותי או אורח חיים, ולא מנסה להיות הכל לכולם.
4. הקבוצה היא פירמידה בריאה. הרבה חגורות לבנות, פחות כחולות, פחות סגולות, חומות מעטות, חגורה שחורה בראש. גילאים מגוונים, גם נשים, אווירה משפחתית.
5. בשיעור הראשון מקבלים אותך כאדם. שואלים על פציעות, על מטרות, מסבירים את הכללים והבטיחות, מציגים לך אנשים. לא זורקים אותך למזרן כדי לבדוק אם תשרוד.
6. שיעורי המתחילים מועברים על ידי צוות בכיר. חגורות חומות או שחורות, לא תלמיד מתקדם שמילא משבצת.
7. האנשים על המזרן מדברים יפה על המקום בלי שתשאל. אתה שואל אותם שאלות פשוטות אחרי השיעור והם משיבים בלי היסוס ולא בחצי פה.
8. קל להגיע מבחינת מרחק, מיקום ומסתדר עם הלו"ז שלך. כל מכשול להגעה לאימון ולהתמדה הוא זרז לפרישה מוקדמת מהתחום. ותזכור, חגורה שחורה היא חגורה לבנה שלא פרשה.
3 דגלים אדומים שאם רואה אותם, להמשיך הלאה:
1. Smash Culture. מתקדמים מרסקים מתחילים מתוך “בדיקה” או הוכחת קשיחות.
2. אין שום שאלה אישית לפני השיעור הראשון. לא על פציעות, לא על רקע, לא על מטרות. אתה רק עוד גוף שנכנס למזרן.
3. הקבוצה לא משתנה. אותם פרצופים שנה אחר שנה, ללא תנועה בחגורות. אנשים חדשים לא נשארים, מי שנשאר לא מתקדם.
אם הצלחת לזהות 6-8 סימנים טובים ולא ראית אף דגל אדום, מצאת אקדמיית BJJ טובה. גם אם זה לא אצלנו 😊
אינפוגרפיה עם 8 סימנים לאקדמיית BJJ טובה ו-3 דגלים אדומים בבחירת אקדמיית ג’יו ג’יטסו
אם אתה מתלבט איפה להתחיל להתאמן בתל אביב, נתניה או בכל מקום אחר בארץ, או לא בטוח אם BJJ, גרייסי ג’יו ג’יטסו, MMA או הגנה עצמית זה בכלל הכיוון שלך, דבר איתי.
לשאלות, התייעצויות, פרטים וקביעת אימון ניסיון באקדמיה הישראלית לג'יו ג'יטסו ברזילאי ו-MMA
צרו קשר ב-WhatsApp
תגובות