מה זה גרייסי ג'יו ג'יטסו, ולמה שם משפחה אחד שינה את עולם אומנויות הלחימה?

מאת: פרופסור איתי ליבוביץ | חגורה שחורה דרגה 3, Gracie Jiu Jitsu | אוגוסט 2026 | ~10 דקות קריאה

"רגע, כתוב אצלכם על הקיר Gracie Jiu Jitsu. זה לא אותו דבר כמו BJJ? זה מותג? יש לכם זיכיון?"

זה עומר. בן 42, מהנדס תוכנה, הגיע לאימון ניסיון באקדמיה שלנו ביצחק שדה 29, תל אביב, אחרי שהבן שלו התחיל להתאמן אצלנו בנתניה. הוא עמד מול הקיר עם הלוגו, קרא את המילים, ושאל את השאלה שכמעט כל מתאמן חדש שואל. לידו עמדה מירב, תלמידה ותיקה מקבוצת הנשים. "שאלתי בדיוק את אותה שאלה לפני שלוש שנים," היא אמרה לו. "עד היום מחכה לתשובה קצרה."

עניתי לו את מה שאני עונה תמיד: "זה שם משפחה. אבל זה גם הסיפור של למה אתה, בן 42, בלי רקע באומנויות לחימה, יכול ללמוד להתמודד עם מישהו צעיר וחזק ממך. שב, זה סיפור טוב."

אם גם אתה שאלת את עצמך מה ההבדל בין ג'יו ג'יטסו ברזילאי לגרייסי ג'יו ג'יטסו, ולמה בכלל יש שם משפחה באמצע שם של שיטת לחימה, הבלוג הזה בשבילך. ואם את שואלת, הוא בדיוק באותה מידה בשבילך.

שם משפחה שהפך לשיטה

נתחיל מההתחלה, כי בלי ההיסטוריה שום דבר פה לא מסתדר.

תחילת המאה העשרים. מאסטר יפני בשם מיצויו מאדה (Maeda), מומחה לג'וג'וטסו ולג'ודו, מהגר לברזיל. שם הוא פוגש משפחה מקומית בשם גרייסי, ועל פי המסורת המשפחתית מלמד את הבן הבכור, קרלוס גרייסי, את האומנות היפנית. קרלוס מתלהב, מתאמן, ובשנת 1925 פותח עם אחיו את האקדמיה הראשונה של המשפחה בריו דה ז'נרו.

ואז נכנס לתמונה האח הצעיר, הליו גרייסי. הליו היה בחור רזה וחלוש יחסית, כזה שהרופאים של התקופה המליצו לו להתרחק ממאמץ. הוא הסתכל על הטכניקות שאחיו למד, והבין דבר פשוט: מה שעובד לבחור גדול וחזק לא בהכרח יעבוד לו. אז הוא, יחד עם המשפחה, התחיל להתאים. פחות כוח, יותר מינוף. פחות מהירות, יותר תזמון. פחות "להתגבר על היריב", יותר "לתת ליריב להתעייף מעצמו".

הליו נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיתוח השיטה שהיום קוראים לה גרייסי ג'יו ג'יטסו, או בשם הרחב יותר, ג'יו ג'יטסו ברזילאי. זו לא המצאה של אדם אחד ברגע אחד. זו עבודה של משפחה שלמה, לאורך עשרות שנים, של לקיחת אומנות יפנית עתיקה והתאמה שלה לעיקרון אחד ברור: האדם הקטן והחלש צריך להיות מסוגל להתמודד עם הגדול והחזק.

הליו ניסח את זה במשפט אחד שאני חוזר עליו כמעט בכל אימון מתחילים:

"תמיד תניח שהיריב שלך יהיה גדול, חזק ומהיר ממך, כדי שתלמד להסתמך על טכניקה, תזמון ומינוף ולא על כוח גולמי." (הליו גרייסי)

שים לב מה המשפט הזה עושה. הוא לא מבטיח לך שתהיה חזק. הוא מבטיח לך שלא תצטרך להיות.

המשפחה לא השאירה את הטענה הזאת ברמת הסיסמה. במשך עשרות שנים בני משפחת גרייסי נהגו להעמיד את השיטה למבחן מול מתאגרפים, מתאבקים ומומחים מסגנונות אחרים, בקרבות אתגר שהיו חלק מהתרבות של ברזיל באותה תקופה. חלק ניצחו, חלק פחות, וכל קרב כזה חזר לאקדמיה בתור שיעורי בית: מה עבד, מה לא, מה משנים.

הסיפור שהכי ממחיש את הרוח הזאת הוא דווקא הפסד. בשנת 1951 עלה הליו, כבר לא צעיר ושוקל בקושי 63 קילו, להתמודד מול מסאהיקו קימורה, אלוף הג'ודו הגדול של יפן, כבד וחזק ממנו משמעותית. קימורה שלט בקרב, תפס את הזרוע של הליו בבריח כתף, והליו סירב להיכנע. הזרוע נפגעה, ורק המגבת שזרקו מהפינה עצרה את הקרב. (ונאמר את זה מיד ובבירור: אצלנו בספארינג נכנעים, מוקדם ובשמחה. יש לי באתר בלוג שלם על למה כניעה בזמן היא הכלי הכי חשוב שלך. זה היה זמן אחר וקרב ראווה היסטורי, לא מודל לחיקוי באימון.) הטכניקה ההיא נקראת עד היום, בכל אקדמיית ג'יו ג'יטסו, "קימורה", על שם האיש שניצח. וזה אומר משהו יפה על התרבות של הענף הזה: הפסדת? תלמד את מה שניצח אותך, ותכניס אותו לארסנל.

"רך" זה לא חולשה: העקרונות שמאחורי השיטה

המילה היפנית "ג'ו" פירושה גמיש, רך, נכנע-כדי-לנצח. מכאן הגיע השם, שאגב נכתב בעברית בערך בכל צורה שאפשר להעלות על הדעת: גיוגיטסו, גוגיטסו, גיגיטסו, ג'יוג'יצו, ולפעמים אפילו ג יו ג יטסו, עם רווחים באמצע. כולם מתכוונים לאותו דבר, ואף אחד מהכתיבים לא יעזור לך כשמישהו יושב עליך.

העיקרון המרכזי של גרייסי ג'יו ג'יטסו הוא ניהול מרחק ושליטה. עימות אמיתי הוא כאוס: מכות עפות, אדרנלין, פחד. השיטה של משפחת גרייסי אומרת: אל תישאר במרחק שבו המכה החזקה של היריב מנצחת. סגור את המרחק, הצמד, קח את העימות למקום שבו כוח גס מאבד את היתרון שלו. ועימותים רבים באמת מגיעים בסוף לקלינץ' (המאבק הצמוד בעמידה) או לקרקע, בין אם תכננת את זה ובין אם לא.

ושם, על הקרקע, מתחילים החוקים החדשים: פוזיציה לפני הכל, מינוף במקום שרירים, סבלנות במקום פאניקה. אתה לא מנסה "לנצח מהר", אתה מנסה להיות במקום הנכון, לחסוך אנרגיה, ולתת ליריב לבזבז את שלו. ואז, כשנפתחת הזדמנות, אתה לוקח אותה.

והליו עצמו ניסח את הייעוד של השיטה במשפט שאני מצטט כמעט לכל תלמיד חדש:

"ג'יו ג'יטסו נועד להגנת הפרט: האדם המבוגר, החלש, הילד, האישה. כל מי שאין לו את הנתונים הפיזיים להגן על עצמו. כמו שלי לא היו." (הליו גרייסי)

זה הלב של העניין. גרייסי ג'יו ג'יטסו לא נבנה בשביל האתלט המחונן. הוא נבנה בשביל כל השאר.

פוזיציה לפני הכל: איך העקרונות נראים בפועל

בוא ניקח את התיאוריה ונראה אותה על המזרן. השפה של הקרקע בנויה מפוזיציות, וכל פוזיציה היא בעצם תשובה לשאלה אחת: מי שולט במי, וכמה.

יש את הגארד (Guard), הפוזיציה שבה אתה על הגב והרגליים שלך בין היריב לבינך. למי שמגיע מעולם של מכות זה נראה כמו הפסד. בג'וג'יטסו זו עמדת עבודה מלאה: מהרגליים אתה מגן, הופך, מאיים בהכנעות (הטכניקות שמסיימות את הקרב). יש את המאונט (Mount), ישיבה על החזה של היריב, ואת הסייד (Side Control), שליטה מהצד. ויש את הגב (Back mount), הפוזיציה שכולם רוצים ואף אחד לא רוצה לתת.

ההיגיון של השיטה אומר: קודם תגיע לפוזיציה טובה, רק אחר כך תחשוב על סיום. Position before submission. מי שמנסה לסיים מהר מפוזיציה גרועה מוצא את עצמו, בדרך כלל, בפוזיציה גרועה עוד יותר. מי שבונה שליטה שלב אחרי שלב מגלה שהסיום מגיע כמעט לבד, כי היריב, שמתעייף ונלחץ, מתחיל לעשות טעויות.

וזה גם מה שהופך את הלמידה לכל כך ממכרת: כל תנועה שלך פותחת אפשרויות וסוגרת אחרות, בכל אימון מתגלה עוד שכבה, והראש עובד לא פחות מהגוף. מתאמנים ותיקים אצלי, כולל כאלה עם עשור על המזרן, עדיין יוצאים מאימונים עם תגלית חדשה.

הרגע שבו העולם הבין: UFC 1

עד תחילת שנות התשעים, השיטה הזאת הייתה עניין ברזילאי ברובו, מוכרת מחוץ לברזיל בעיקר למי שהתאמן אצל בני המשפחה שכבר לימדו בקליפורניה. ואז, בנובמבר 1993, המשפחה החליטה להוכיח את הטענה שלה מול כל העולם, בטורניר חדש בשם The Ultimate Fighting Championship, או בשמה המוכר יותר ה-UFC, שבני המשפחה עצמם היו שותפים להקמתו: לוחמים מסגנונות שונים, כמעט בלי חוקים, בלי חלוקות משקל, ומנצח מי שמכניע או מנטרל את כל יריביו.

המשפחה לא שלחה את הלוחם הכי גדול שלה. היא שלחה את הוֹיס גרייסי (Royce, ההגייה בפורטוגזית ברזילאית היא "הוֹיס", לא "רויס"), בנו של הליו: בחור רזה במשקל 80 קילו בערך, עם חליפת גי לבנה. הוא נראה כמו הבחור הכי פחות מאיים באולם.

הוא ניצח את הטורניר כולו. ואז ניצח גם את UFC 2, וגם את UFC 4, כשהוא מתמודד מול יריבים גדולים וכבדים ממנו משמעותית. בלי מכה אחת דרמטית. סגירת מרחק, הצמדה, קרקע, שליטה, כניעה. שוב ושוב.

בן לילה, כל עולם אומנויות הלחימה הבין את מה שמשפחת גרייסי טענה במשך כמעט שבעים שנה: בלי יכולת התמודדות על הקרקע, שום סגנון לא שלם. זו הסיבה שכל לוחם MMA מקצועי היום מתאמן בגרפלינג (לחימת אחיזה ושליטה ללא מכות). ה-MMA המודרני נולד, במידה רבה, מהניסוי הזה של המשפחה.

ומאז? השיטה שהייתה נחלת משפחה אחת הפכה לאחת מאומנויות הלחימה הפופולריות בעולם, עם אקדמיות בכל יבשת וקהילה שרק הולכת וגדלה, גם אצלנו.

אצלנו באקדמיה תוכל לראות את הקו הזה חי: מתאמנים שמגיעים בשביל הגנה עצמית, ולצידם כאלה שמתאמנים גם לשם הספורט או משלבים את הקרקע עם עבודת מכות. אותו בסיס, יישומים שונים.

גרייסי ג'יו ג'יטסו מול BJJ ספורטיבי: אותו עץ, ענפים שונים

עכשיו לשאלה של עומר. אם הכל התחיל ממשפחה אחת, מה ההבדל היום בין "גרייסי ג'יו ג'יטסו" לבין "BJJ"?

תחשוב על זה כעץ אחד עם שני ענפים מרכזיים, ששניהם צמחו מאותם שורשים.

הענף הספורטיבי הוא ה-BJJ התחרותי שרואים היום בטורנירים: מערכת נקודות, חלוקות משקל, טכניקות מתוחכמות שמתפתחות בקצב מסחרר. זה ענף מרשים עם אתלטים ברמות מטורפות.הענף השני, זה שנקרא גרייסי ג'יו ג'יטסו, שם את הדגש במקום קצת אחר: הגנה עצמית קודם כל. באימון כזה השאלה המנחה היא לא "מה הנקודות בתחרות", אלא "מה קורה כשאין שופט, אין חלוקות משקל, ומישהו באמת מנסה לפגוע בך". לכן העבודה כוללת מודעות למכות, ניהול מרחק, עמידה מול דחיפה או אחיזה, ורק אחר כך המשחק העדין של הקרקע. לכן גם מתאמנים עם Gi (החליפה המסורתית, יש שקוראים לה קימונו): כי בעולם האמיתי לאנשים יש בגדים, ובגד הוא ידית אחיזה.

חשוב לי להיות מדויק: אלה לא "אמיתי" מול "מזויף". אלה דגשים שונים, ושניהם ג'יו ג'יטסו לכל דבר. באקדמיה הישראלית אנחנו מלמדים את הבסיס דרך העדשה של המשפחה, כי אנחנו מאמינים שקודם לומדים לשרוד, ואחר כך לומדים לנצח במשחק. תלמיד שעובר אצלנו את השלב הזה יכול לקחת את זה לכל כיוון שירצה: תחרויות, MMA, או פשוט ביטחון שקט ברחוב.

מי שרוצה לצלול לעומק ההבדלים בין הסגנונות, כתבתי על זה בהרחבה בבלוג רגע.. מה זה בעצם ג'יו ג'יטסו ברזילאי?

השושלת: מהליו גרייסי עד תל אביב

בעולם של גיוגיטסו ברזילאי יש מושג שמתייחסים אליו ברצינות כמעט טקסית: שושלת. מי לימד את מי. הסיבה פשוטה, בקרת איכות: חגורה שחורה אמיתית יודעת בדיוק מאיפה היא הגיעה.

אז הנה שלי, קצרה וישירה: הליו גרייסי לימד את בנו הוֹילר גרייסי (Royler, וגם כאן ה-R בתחילת השם נהגית בפורטוגזית ברזילאית כמו ה'). הוֹילר העניק חגורה שחורה למורה שלי משה, ומשה העניק לי. שלוש לחיצות יד ביני לבין הליו גרייסי עצמו. היום אני חגורה שחורה דרגה 3, אחרי יותר משלושים שנה על המזרן, ואת האקדמיה הישראלית לג'יו ג'יטסו ברזילאי ו-MMA בניתי כדי שהשושלת הזאת תעבור הלאה, כאן בישראל.

ולמה אני מספר את זה? כי כשאתה בוחר איפה להתאמן, מגיע לך לדעת מה אתה מקבל. BJJ בישראל צמח בעשור האחרון בצורה מדהימה, ויש היום לא מעט מקומות טובים להתאמן בהם. הבחירה שלנו היא ללמד את השיטה כמו שהמשפחה בנתה אותה: מהגנה עצמית פנימה.

איך נראה אימון גרייסי ג'יו ג'יטסו אצלנו

בוא נוריד את זה מהתיאוריה למזרן. אימון טיפוסי באקדמיה שלנו, בתל אביב או בנתניה, נראה כך:

חימום קצר ותנועתיות, לא כזה שמשאיר אותך גמור לפני שהתחלנו (יש לנו עוד תוכניות בשבילך הערב). אחר כך טכניקת היום: המדריך מדגים, ואתה עובד עליה עם פרטנר, לאט, בשליטה, עם תיקונים. בלי לחץ של זמן, בלי "תזרום כבר". מי שמכיר אותי יודע שאני מסוגל לעצור אימון שלם בשביל אחיזת יד אחת לא נכונה. קטנוני? אולי. אבל זה ההבדל בין טכניקה שעובדת מול התנגדות אמיתית לבין תנועה יפה לאינסטגרם.

ובסוף, החלק שהופך את הג'ו ג'יטסו למה שהוא: ספארינג, אימון חופשי מול פרטנר שמתנגד באמת. וכאן חשוב לי לעצור ולהגיד משהו למי שהמילה "ספארינג" גורמת לו לבדוק איפה היציאה: אף אחד לא זורק מתחיל לגלגול ביום הראשון נגד רצונו. נכנסים לזה בהדרגה, כשאתה מוכן, והפרטנרים נבחרים בהתאמה לגיל, לגודל ולניסיון. מתחיל בן 45 לא ימצא את עצמו מול מתחרה בן 25 עם משהו להוכיח. בעצימות מותאמת, ועם הכלל הכי חשוב על המזרן: טאפ (Tap) דופקים פעמיים, עוצרים, מתחילים מחדש. כמו כל ספורט מגע, גם כאן יש סיכון לפציעות, ואימון מבוקר עם שותפים אחראיים וכניעה בזמן מקטינים אותו משמעותית. כתבתי על זה מדריך שלם בבלוג על מניעת פציעות בג'יו ג'יטסו.

מי מגיע לאימונים? חתך אנושי רחב מאוד: אנשי הייטק אחרי יום מול מסך, הורים שהתחילו בגלל הילדים ונשארו בגלל עצמם, נשים שהגיעו דרך קבוצת הנשים, חבר'ה צעירים שחולמים על קריירת לחימה, ובני חמישים פלוס שמגלים שהגוף שלהם מסוגל להרבה יותר ממה שחשבו. מי שמחפש אומנויות לחימה בתל אביב ימצא כאן, על מזרן אחד, אנשים שבחיים לא היו נפגשים בשום מקום אחר.

כמה מילים פרקטיות למי שכבר מסמן לעצמו תאריך. לאימון הראשון לא צריך ציוד: בגדי ספורט נוחים, בקבוק מים, וציפורניים גזורות (הפרטנר שלך יודה לך). Gi תרכוש בהמשך, כשתבין שאתה נשאר, ורוב האנשים מבינים את זה מהר יותר משתכננו (נשמח לכוון אותך לחליפה טובה בלי לשלם יותר מדי). האימונים מתקיימים לאורך כל השבוע, בוקר וערב, כך שגם מי שמנהל לוח זמנים של הייטק, משפחה ושאר פלאים מוצא חלון. ואם ההתלבטות שלך היא בין סגנונות, בין גרפלינג לאימון מכות או MMA, הכי פשוט לבוא, לראות אימון אחד מכל סוג, ולהרגיש מה מדבר אליך. הגוף בדרך כלל יודע לפני הראש.

ואם אתה עדיין בשלב של "לא בטוח שזה בשבילי", כתבתי בדיוק בשבילך על השיעור הראשון ומה באמת קורה בו, וגם על למה השיטה שנקראת האומנות הרכה מרגישה דווקא קשה בהתחלה (שני הבלוגים באתר). ואם הכי פשוט בשבילך לראות את זה מקרוב לפני שמחליטים, כתוב לי בוואטסאפ ובוא להציץ באימון.

יותר מהגנה עצמית: מה השיטה עושה לראש

יש עוד שכבה אחת שחייבים לדבר עליה, כי היא הסיבה שאנשים נשארים גם אחרי שהם כבר יודעים להגן על עצמם.

גרייסי ג'יו ג'יטסו הוא דרך לרוגע תחת לחץ. באימון, מישהו מנסה באמת לשלוט בך, ואתה לומד, לאט לאט, לא להיכנס לפאניקה. לנשום כשצפוף. לחשוב כשלא נוח. ומי שלמד להישאר רגוע כשבן אדם שלם מנסה להשכיב אותו על הגב, מגלה שפגישת עבודה מלחיצה נראית פתאום פחות מאיימת.

הוא גם בית ספר לענווה, בלי שאף אחד יצטרך להטיף לך. באחד השבועות הראשונים שלך, מישהי קטנה ממך בעשרים קילו תשלוט בך בשליטה מלאה, בנימוס ובחיוך. ההרצאה הכי טובה על ענווה לא מתקרבת לרגע הזה. האגו יורד, הסקרנות עולה, ובאיזשהו שלב אתה מגלה שאתה בא לאימון בשביל האנשים לא פחות מאשר בשביל הטכניקות.

זו, אגב, הסיבה שאני נזהר מהבטחות גדולות. אני לא מבטיח נירוונה ולא שינוי חיים תוך חודש. אני אגיד את זה ככה: עוד לא פגשתי מישהו שהתמיד שנה שלמה והתחרט. (כן, ברור, מי שלא התמיד לא נשאר בסביבה כדי להתלונן. ובכל זאת.)

שאלות נפוצות על גרייסי ג'יו ג'יטסו

האם גרייסי ג'יו ג'יטסו מתאים למי שאף פעם לא התאמן באומנויות לחימה?

לא רק שמתאים, הוא נבנה בדיוק בשביל זה. השיטה פותחה מלכתחילה עבור אנשים בלי נתונים פיזיים יוצאי דופן. באימוני המתחילים שלנו הכל נלמד מאפס, צעד אחרי צעד, ואף אחד לא מצפה ממך לדעת כלום ביום הראשון.

מה ההבדל בין גרייסי ג'יו ג'יטסו לקרב מגע?

קרב מגע הוא שיטת הגנה עצמית ישראלית שהתגבשה בצה"ל, עם דגש על נטרול מהיר של איום, כולל מכות ותרחישי נשק. שיטה עם היגיון ברור משלה. גרייסי ג'יו ג'יטסו מתמקד בשליטה: לסגור מרחק, לנטרל את היכולת של התוקף לפגוע בך, ולסיים את העימות בכניעה או בהחזקה, גם בלי להחטיף. אנחנו באקדמיה מלמדים ג'יו ג'יטסו, ומי ששוקל הגנה עצמית בתל אביב מוזמן לבוא להתרשם איך הגישה הזאת מרגישה על המזרן.

אני צריך להיות בכושר כדי להתחיל?

לא. הכושר מגיע מהאימונים, לא לפניהם. תתחיל בקצב שלך, הגוף יתיישר תוך כמה שבועות. האגו לוקח קצת יותר זמן, אבל גם הוא מסתדר.

אני אישה. יש קבוצה נפרדת?

יש קבוצת נשים פעילה וחזקה, וגם האימונים המעורבים פתוחים לכולן. ובואי נגיד בקול את מה שרוב השואלות מתכוונות אליו: כן, מדובר בספורט מגע צמוד. באימונים בוחרים פרטנרים בהתאמה, הכל בהסכמה ובקצב שלך, ואפשר להתחיל בקבוצת הנשים ולהחליט משם. הרבה מהתלמידות התחילו בדיוק מהשאלה הזאת, וחלקן היום מהמתאמנות הוותיקות והטכניות ביותר אצלנו. אם הנושא של הגנה עצמית לנשים קרוב אלייך, כתבתי עליו מדריך נפרד.

מתאים לילדים?

מאוד, ולא רק בגלל הצד הפיזי. הגישה שלנו לילדים בנויה סביב ביטחון עצמי ויכולת לעצור עימות בלי לפגוע, מה שהופך אותה לכלי יוצא דופן מול בריונות. יש על זה בלוג שאני ממליץ לכל הורה לקרוא: להילחם באש עם מים. יש לנו קבוצות ילדים ונוער בחדרה, טירת כרמל ומודיעין.

כמה זמן לוקח להתקדם? מתי מגיעה החגורה הכחולה?

בממוצע, שנה וחצי עד שנתיים וחצי של אימונים עקביים, ותלוי בתדירות וביכולת. אבל האמת המעניינת יותר היא מה קורה בדרך, ועל זה יש באתר בלוג נפרד על המסע מחגורה לבנה לכחולה.

אני בן 45 (או בת 45). מאוחר מדי בשבילי?

הליו גרייסי התאמן ולימד עד גיל מופלג, וזה לא מקרה: שיטה שמבוססת על מינוף ותזמון היא בדיוק השיטה שאפשר להתמיד בה לאורך עשורים. בקבוצות הבוקר שלנו מתגלגלים כל שבוע אנשים שהתחילו אחרי גיל 40, וחלקם כבר מזמן חצו את החמישים ואת החגורה הכחולה. יש על זה גם בלוג מפורט, ג'יו ג'יטסו אחרי גיל 35, למי שרוצה להעמיק.

איפה אתם נמצאים ואיך מתחילים?

הסניפים המרכזיים שלנו נמצאים בתל אביב (יצחק שדה 29) ובנתניה (הצורן 4), ויש לנו סניפים גם בטבעון, חיפה, חדרה, טירת כרמל, מודיעין ושוהם. מתחילים באימון ניסיון: מגיעים עם בגדי ספורט, בקבוק מים, ואפס ידע מוקדם. פרטים על מסלולים ומחירים תקבל בוואטסאפ: שאלה, תשובה ישירה, בלי התחייבות ובלי שיחת שכנוע.

אז מה עכשיו?

חזרה לעומר מתחילת הבלוג. הוא נשאר לאימון הניסיון. איפשהו בדקה העשרים, כשמתאמן במשקל 68 קילו החזיק אותו בפוזיציה שממנה הוא לא הצליח לזוז, ראיתי את הרגע שבו הוא הבין. לא בראש. בגוף.

זה מה שגרייסי ג'יו ג'יטסו עושה. הוא לא מבקש ממך להאמין לשום דבר. הוא מזמין אותך לבוא, להרגיש את זה על עצמך, ולהחליט לבד. שם המשפחה על הקיר הוא לא מותג ולא זיכיון. הוא תזכורת למי השיטה הזאת נועדה מלכתחילה: לאנשים כמוך.

רוצה לנסות? שלח לי הודעה בוואטסאפ ונתאם לך אימון ניסיון. אפשר גם להציץ קודם במערכת השעות ולבחור שעה שמתאימה לך.

נתראה על המזרן.

פרופסור איתי ליבוביץ | חגורה שחורה דרגה 3, Gracie Jiu Jitsu | האקדמיה הישראלית לג'יו ג'יטסו ברזילאי ו-MMA

תל אביב, יצחק שדה 29 | נתניה, הצורן 4