הגארד בג'יו ג'יטסו: מה זה, ולמה דווקא על הגב אתה מסוכן

מאת: פרופסור איתי ליבוביץ | חגורה שחורה דרגה 3, Gracie Jiu Jitsu | ספטמבר 2026 | ~13 דקות קריאה

"איתי, אני מפסיד."

את המשפט הזה אני שומע כמעט מכל מתחיל בג'יו ג'יטסו, בשבוע הראשון או השני שלו על המזרן. הוא שוכב על הגב, מישהו כבד ממנו מעליו, והמוח שלו עושה בדיוק את מה שכל מוח אנושי עושה במצב כזה: מכריז על תבוסה. כל מה שראינו בחיים, מהחצר של בית הספר ועד סרטי האקשן, לימד אותנו שמי שלמטה הפסיד ומי שלמעלה ניצח. סוף הסיפור.

ואז אני מתכופף אליו ואומר: "אתה לא מפסיד. אתה מחזיק בגארד."

הוא מסתכל עליי כאילו אמרתי לו שאיילון בשש בערב זה קיצור דרך.

זה הרגע שבו רוב האנשים פוגשים לראשונה את הרעיון הכי מוזר, והכי חשוב, בג'יו ג'יטסו ברזילאי: אפשר לשכב על הגב ולהיות האדם המסוכן בחדר. אני מתאמן 36 שנה ומלמד 16, ועדיין, בכל פעם שמתחיל קולט את זה לראשונה, אני רואה את זה עליו. משהו בתמונת העולם שלו זז.

אז בוא נדבר על הגארד. מה זה, למה זה עובד, מה עושים ממנו, ולמה אצלנו הוא נראה קצת אחרת ממה שתראה ביוטיוב.

מה זה גארד בג'יו ג'יטסו?

גארד (Guard) הוא כל מצב שבו אתה על הגב או בישיבה, והרגליים שלך נמצאות בין היריב לבינך. זהו. זו כל ההגדרה.

נשמע פשוט? זה פשוט. גם הרעיון שמאחוריו. ברוב אומנויות הלחימה הרגליים עושות שני דברים: עומדות ובועטות. בג'יו ג'יטסו הן הופכות לזוג ידיים נוסף, חזק יותר מהידיים עצמן. הן דוחפות, מושכות, עוטפות, חוסמות, מרימות. השרירים הגדולים ביותר בגוף שלך, הירכיים והישבן, מפסיקים להיות רק מה שמחזיק אותך על הרגליים ומתחילים לעבוד בשבילך בקרב.

והנה החלק שלוקח למתחילים זמן להבין: כל עוד הרגליים שלך ביניכם, היריב לא באמת שולט בך. הוא מעליך, נכון. הוא אולי כבד ממך בעשרים קילו. אבל כדי לשלוט בך הוא צריך קודם לעבור את הרגליים. ועד שהוא עושה את זה, אתה לא במצב של מי שנשלט. אתה במצב של מי שמגן, ומחכה להזדמנות לתקוף.

בגלל זה גארד הוא לא "מצב רע שצריך לצאת ממנו". הוא עמדה. יש בה שליטה, יש בה הגנה, ויש בה התקפה. בסולם הפוזיציות, שעליו כתבתי בהרחבה בבלוג על Position Before Submission, הגארד יושב באמצע: לא הכי טוב, ורחוק מאוד מהכי גרוע. וזה בדיוק המקום שבו ה-BJJ שונה יותר מרוב אומנויות הלחימה. באגרוף, מי שעל הרצפה מקבל ספירה. בג'יו ג'יטסו, הוא מקבל הזדמנות.

הערב שבו העולם גילה מה זה גארד

דצמבר 1994, טולסה, אוקלהומה. הגמר של UFC 4. בצד אחד דן סברן: מתאבק אמריקאי, 1.88 מטר, 115 קילו, שהיה פעמיים מחליף בנבחרת ההיאבקות האולימפית של ארצות הברית. בצד השני הוֹיס גרייסי, בנו של הליו, בחור רזה של כשמונים קילו בחליפה לבנה. (על הדרך שבה הוֹיס הגיע לשם מלכתחילה, ולמה המשפחה בחרה דווקא בו, כתבתי בבלוג מה זה גרייסי ג'יו ג'יטסו.)

סברן עשה בדיוק מה שמתאבק טוב אמור לעשות. הוריד את הוֹיס לקרקע, נכנס לתוך הגארד שלו, והכביד. דקה. חמש דקות. עשר. בטורניר ההוא עוד לא היו מגבלות זמן או סיבובים, כך שאף פעמון לא עמד להציל אף אחד. כמעט כל מי שצפה ראה אדם גדול שוכב על אדם קטן, והסיק את המסקנה המתבקשת. אלא אם צפה בשלושת אירועי ה-UFC הקודמים.

הוֹיס לא סתם שכב מתחתיו. הוא היה בגארד. כל אותו זמן הרגליים שלו עבדו: שלטו במרחק, מנעו מסברן להתיישב עליו, וחיכו. ואחרי יותר מרבע שעה, ברגע אחד, זה נפתח. הרגליים של הוֹיס נסגרו סביב הצוואר והזרוע של סברן, במבנה של משולש. חניקת משולש. דקה 15:49. סברן נכנע.

חמש עשרה דקות "מפסיד", ושנייה אחת מנצח. אם יש קרב אחד שהייתי מראה לכל מתחיל שאומר לי "אני מפסיד", זה הקרב הזה.

למה הגארד עובד: מלחמה על נוחות

כדי להבין איך אפשר לנצח מלמטה, צריך להבין על מה בעצם נלחמים בג'יו ג'יטסו. לא על מי למעלה אלא למי נוח.

היקסון גרייסי, בנו של הליו ואחד הלוחמים האגדיים של המשפחה, ניסח את זה במשפט שאני חוזר אליו כמעט בכל שיעור על גארד:

"בקרב, רק אדם אחד יכול להיות בנוח. התפקיד שלך הוא להעביר את הנוחות מהיריב אליך." (במקור: "In the fight, only one person can be comfortable. Your job is to transfer the comfortable from your opponent to you.")

תחשבו על זה מנקודת המבט של מי שלמעלה. הוא בתוך הגארד שלך, ולכאורה הוא במצב הטוב. אבל הרגליים שלך סגורות סביב המותניים שלו ומושכות אותו קדימה. הידיים שלך מחזיקות את הצווארון ואת השרוול. בכל פעם שהוא מתיישר, אתה מושך אותו חזרה למטה. בכל פעם שהוא שם יד על המזרן כדי להתייצב, היד הזאת הופכת למטרה. הוא לא נושם בנחת, לא יכול להתיישר, לא יכול לתכנן. הוא למעלה, והוא לא בנוח.

ואתה? אתה שוכב על הגב, המזרן תומך בכל הגוף שלך, ואתה חוסך כוח. זו כל התורה על רגל אחת: לא לשרוד מלמטה, אלא להפוך את המיקום של היריב לגיהנום קטן ואת המיקום שלך לזולה בחושה בסיני.

מבחוץ, גיוגיטסו נראה לפעמים כמו שני אנשים שמתגלגלים על הרצפה בלי שום סדר. מבפנים, רוב מה שקורה בגארד הוא בדיוק המאבק הזה. מי מזיע יותר, מי מתעייף קודם, מי מחכה בשקט לטעות של השני.

סוגי הגארד שתפגוש בחודשים הראשונים

אם תשאל עשרה מתאמני גוגיטסו כמה סוגי גארד יש, תקבל עשר תשובות, ולפחות אחת מהן תכלול גארד שהומצא בשבוע שעבר. אני לא אעמיס עליך. בחודשים הראשונים יש שלוש משפחות שחשוב להכיר, ובערך בסדר הזה אנחנו מלמדים אותן אצלנו באקדמיה בתל אביב.

גארד סגור (Closed Guard)

זה הגארד הקלאסי, זה שהדור של הליו גרייסי בנה עליו חלק עצום מהמשחק. הרגליים שלך עוטפות את המותניים של היריב, והקרסוליים ננעלים זה בזה מאחורי הגב שלו. הוא לא יכול ללכת לשום מקום בלי לפתוח קודם את הרגליים שלך, וזו עבודה קשה בהרבה ממה שנראה מבחוץ.

מגארד סגור לומדים את הבסיס של הכל: לשבור את היציבה של היריב (למשוך אותו למטה כך שלא יוכל להתיישר), להפוך אותו על הגב שלו בסוויפ, ולחפש הכנעות קלאסיות כמו בריח יד ישרה, קימורה, משולש, חניקת איקס וגליוטינה. זה המקום הראשון שבו מתאמנים חדשים מרגישים שלשכב על הגב יכול להיות נשק ולא הפסד או עונש.

חצי גארד (Half Guard)

כאן רק רגל אחת של היריב לכודה בין הרגליים שלך. במשך שנים ראו בחצי גארד מצב ביניים גרוע, מה שנשאר לך כשהיריב כבר כמעט עבר. ואז הגיע רוברטו "גורדו" קוריאה (Roberto "Gordo" Correa).

בסוף שנות השמונים, כחגורה סגולה, הוא קרע רצועה צולבת בברך. הרופא אמר לו לעצור ולעבור ניתוח. הוא לא חיכה. הוא חזר להתאמן מלמטה, והתגונן עם רגל אחת בלבד. חצי גארד, כל הזמן, מתוך אין ברירה. וכשאתה תקוע במקום מסוים מספיק זמן, אתה מתחיל לחפש דרכים לתקוף ממנו. הוא בנה משחק שלם סביב אחיזה אחת, יד מתחת לבית השחי של היריב (אנדרהוק), והפך את חצי הגארד לאחת העמדות ההתקפיות החשובות בג'יוג'יצו המודרני.

יש בסיפור הזה משהו שאני אוהב לספר למי שמגיע אליי עם פציעה ישנה או עם ברכיים שכבר לא בנות עשרים: המגבלה שלך לא מבטלת את הג'יו ג'יטסו. לפעמים היא בונה לך אותו. (אם זה אתה, כתבתי מדריך שלם על ג'יו ג'יטסו אחרי גיל 35.)

גארד פתוח (Open Guard)

כל גארד שבו הרגליים לא נעולות סביב היריב. כפות רגליים על הירכיים שלו. הוקים מבפנים לירכיים (גארד פרפר). כפות רגליים על הזרועות עם אחיזה בשרוולים (גארד עכביש) ועוד. הגארד הפתוח הוא משחק של מרחק ותנועה, פחות נעילה ויותר איזון. הוא דורש יותר קואורדינציה, ולכן בדרך כלל מגיע אחרי שהבסיס של הגארד הסגור כבר יושב.

חלק מהגארדים הפתוחים עובדים הרבה יותר טוב עם Gi, כי הם נשענים על אחיזות בבד. על ההבדלים בין אימון עם חליפה לאימון בלעדיה הרחבתי בבלוג Gi vs No-Gi.

ויש גארד פתוח אחד שיש לי איתו קשר אישי. בשנות השמונים, בחור בשם ריקרדו דה לה ריבה (Ricardo De La Riva) פיתח הוק מבחוץ סביב הרגל של היריב, בעיקר כי נמאס לו שכבדים ממנו מועכים אותו באימונים. באמצע העשור הוא ניצח איתו בתחרות את הוֹילר גרייסי, שנחשב אז כמעט בלתי מנוצח. הגארד קיבל את השם שלו, ועד היום הוא אחד הגארדים הנפוצים בעולם ה-BJJ.

הוֹילר גרייסי, בנו של הליו, הוא המורה של המורה שלי ואחד המתחרים הגדולים בתולדות הספורט. אז כן, אני מלמד בגאווה גארד שנקרא על שם האיש שניצח את הסבא המקצועי שלי. זה ג'יו ג'יטסו. מכבדים את מה שעובד, גם כשזה קצת צורב. כמו שאמר קרלסון גרייסי, You either win, or you learn.

מה עושים מהגארד: ארבע משימות

נוח, כן. מנוחה, לא. (לפחות לא בשיעור שלי.) כשאתה בגארד, יש לך ארבע משימות, ובערך בסדר הזה:

• לשלוט: לשבור את היציבה של היריב, לסגור את המרחק, לשמור עליו או לפתוח אותו, כך שלא יוכל לתקוף אותך ולא יוכל לעבור את הרגליים.

• להפוך: סוויפ (Sweep), כלומר להפוך את היריב כך שהוא על הגב ואתה למעלה. בתחרויות זה שווה שתי נקודות. ברחוב זה שווה הרבה יותר.

• להכניע: בריח או חניקה, כשהיריב נותן לך את הפתח. לא לפני.

• לקום: לפעמים המהלך הכי חכם מהגארד הוא פשוט לחזור לעמידה בבטחה, בטכניקה שנקראת קימה טכנית או קימה בבסיס (Stand-up in base / Technical Stand-up).

שימו לב לסדר. שליטה קודם, הכנעה אחר כך. מתאמנים חדשים כמעט תמיד עושים את זה הפוך: שוכבים בגארד, רואים זרוע, קופצים עליה, מאבדים את הגארד, והיריב עובר ומתיישב עליהם. זה בדיוק מה שהעיקרון Position Before Submission בא למנוע, והוא נכון מלמטה בדיוק כמו מלמעלה.

וכל מה שכתבתי כאן מתאר את מי שלמטה. מי שלמעלה מנסה לעשות את ההפך בדיוק: לעבור את הרגליים (מעבר גארד), להגיע לסייד קונטרול או למאונט (ישיבה על הבטן של היריב), ולהחזיר לעצמו את הנוחות. המיומנות של מי שלמטה למנוע את זה נקראת שמירת גארד (Guard Retention), ובשנה הראשונה היא חשובה יותר מכל סוויפ. הקרב על הרגליים, גארד מול מעבר גארד, הוא אולי הדיאלוג המרכזי של כל אימון ג'וג'יטסו. בבלוגים הבאים בסדרה נעלה קומה, למאונט ולסייד קונטרול.

הגארד ברחוב: איפה גרייסי ג'יו ג'יטסו שונה מהספורט

כאן אני אהיה ישיר, כי זה מקום שבו הרבה אנשים מתבלבלים, כולל אנשים שמתאמנים כבר שנים.

בתחרויות ספורטיביות, הגארד הוא לפעמים בחירה. מתחרים "מושכים לגארד" (Pull Guard): מתיישבים מרצון ומושכים את היריב אחריהם, כי בחוקי הספורט אין מכות, אין בטון, ואין חבר של היריב שמחכה בצד. זה לגיטימי לגמרי בתוך החוקים, ויש בגארד הספורטיבי המודרני יצירתיות מדהימה. חלק מהדברים שרואים היום בתחרויות גיגיטסו לא היו עולים על הדעת לפני עשרים שנה.

ברחוב, העניין שונה. אני לא רוצה שאף אחד מהתלמידים שלי יבחר לשכב על מדרכה בדיזנגוף. בהגנה עצמית, הגארד הוא לא תוכנית א'. הוא התוכנית למקרה שתוכנית א' נכשלה: מעדת, נדחפת, הופלת. ובמצב הזה, מה שעושה את ההבדל הוא לא אם אתה מכיר עשרים וריאציות של גארד פתוח, אלא אם אתה יודע לעשות שלושה דברים מתחת למישהו שמנסה להכות אותך:

• לשלוט במרחק: או קרוב מאוד, צמוד אליו, כך שאין לו מקום לייצר מכה חזקה, או רחוק, עם כפות הרגליים על הירכיים שלו, כך שהאגרופים לא מגיעים אליך. האזור המסוכן הוא האמצע.

• להגן על הראש: הידיים והרגליים עובדות יחד, כדי שהראש שלך לא יהיה המטרה הפנויה.

• לקום בבטחה: לחזור לעמידה בלי לתת לו הזדמנות להכות אותך בדרך למעלה.

זה ההבדל בין גארד להגנה עצמית לגארד של ספורט. זו לא טכניקה אחרת, זה פילטר אחר. כל תנועה נבחנת מול השאלה "מה קורה אם הבחור מעליי מנסה להכות אותי". פעם ההנחה הזאת הייתה מובנת מאליה, כי הגארד של הגרייסים נבחן שוב ושוב בקרבות ואלה טודו, כמעט בלי חוקים. אצלנו היא נשארה נקודת המוצא. (הרחבתי על זה במדריך למה הגנה עצמית בג'יו ג'יטסו עובדת.)

כשהתוקף נמצא בין הרגליים

ויש מצב אחד שאני רוצה לדבר עליו במפורש, כי הוא הסיבה שחלק גדול מהנשים מגיעות אליי מלכתחילה. באחד התרחישים הנפוצים של תקיפה מינית, האישה נמצאת על הגב והתוקף מעליה, בין הרגליים שלה. בעולם שלנו למצב הזה יש שם, והוא לא שם מפחיד. זה גארד.

וזה לא משחק מילים, זה הבדל מעשי. מי שמעולם לא הייתה שם עושה את מה שהגוף מכתיב: דוחפת אותו בידיים מלמעלה, נאבקת בכוח שממילא קטן יותר משלו, ונשארת בדיוק באותו מקום. מי שהתאמנה מכירה את המצב הזה מאלפי חזרות מול שותפים שבאמת מתנגדים, והיא יודעת מה עושים מהשנייה הראשונה: לשמור מרחק עם הרגליים והירכיים כדי שהוא לא יוכל להתייצב עליה, להגן על הראש, לנטרל את הידיים שלו, להזיז את האגן, ומשם להפוך אותו או לקום ולצאת.

לא אבטיח לאף אחת שג'יו ג'יטסו פותר תקיפה מינית. אף שיטה לא מבטיחה את זה, ומי שמבטיח, משקר. מה שאני כן אגיד: קשה לי לחשוב על שיטה אחרת שמתאמנת על המצב הזה עצמו, שוב ושוב, מול התנגדות אמיתית, בלי לפגוע באף אחד. בעולם שבו מלמדים בעיקר מה לעשות מרחוק, זה בדיוק החלק שנשאר בלי תשובה. אצלנו הוא השיעור.

ועוד דבר, כי זה חשוב: מול כמה תוקפים או מול נשק, שום גארד לא יציל אותך. הכלל שם פשוט: לקום ולצאת משם מהר ככל האפשר.

למה מתחילים שונאים את הגארד (ולמה בסוף מתאהבים בו)

בחודשים הראשונים בגיוגיטסו, הגארד מתסכל. אתה שוכב על הגב, מישהו עם חצי שנה יותר ממך עובר לך את הרגליים כאילו הן לא שם, ואתה מרגיש שאתה עושה הכל נכון ושום דבר לא עובד. מתאמנים חדשים מנסים לפצות על זה בכוח: לוחצים עם הרגליים עד שהירכיים בוערות, מחזיקים את הצווארון בכל הכוח, ואחרי שתי דקות אתה גמור. שוב ושוב ושוב.

ז'אן ז'אק מאצ'אדו, בן למשפחה המורחבת של הגרייסים, נולד עם שתי אצבעות בלבד ביד שמאל, ובכל זאת נחשב לאחד משחקני הגארד הגדולים של דורו. הוא אמר משפט שאני מאד אוהב:

"ככל שאתה יודע יותר, אתה משתמש בפחות. כדי להשתמש בפחות, אתה צריך לדעת יותר." (במקור: "The more you know, the less you use. To use less, you need to know more.")

ככה נראית ההתקדמות בגארד. בהתחלה אתה משתמש בהכל, כי אתה לא יודע כלום. אחרי שנה אתה משתמש בזווית של הירך, בכף רגל אחת במקום הנכון, באחיזה אחת בשרוול. אתה כמעט לא מזיע, והבחור שמעליך מזיע בשביל שניכם. וברגע שזה קורה לך בפעם הראשונה, אתה מבין למה כל כך הרבה מתאמנים ותיקים מעדיפים להיות דווקא למטה.

אני לא אשקר לך: זה לוקח זמן. הגארד הוא אחת הסיבות לכך שהאומנות הרכה קשה כל כך למתחילים. אבל זה לא הזמן שבו אתה מפסיד. זה הזמן שבו אתה בונה את הג'יו ג'יטסו שלך.

למה הגארד הוא הנשק של מי שקטן יותר

אם יש עמדה אחת שמסבירה למה גיוגיטסו ברזילאי מתאים במיוחד לנשים, למבוגרים ולכל מי שקטן מהיריב שלו, זו היא.

בעמידה, גודל ומשקל מדברים חזק. מי שכבד יותר דוחף, מי שחזק יותר מושך. על הקרקע, מלמטה, המשחק משתנה. המשקל של היריב נשען עליך, אבל הרגליים שלך הן מנוף. והמנוף, כמו שארכימדס הבין הרבה לפני הליו גרייסי, לא מתעניין בכמה אתה שוקל.

זה מה שמאפשר לאישה של 55 קילו לשרוד מתחת לגבר של 85 קילו, ולפעמים גם להפוך אותו. לא בקסם, ולא בכל גלגול. אבל מספיק פעמים כדי שזה יפסיק להפתיע. באקדמיה שלנו בתל אביב קבוצת הנשים היא הגדולה בישראל, כשלושים אחוז מהמתאמנים, ואחד הדברים הראשונים שמתאמנות חדשות מגלות אצלנו הוא בדיוק זה: שהגב הוא לא סוף הסיפור. כתבתי על זה גם במדריך הגנה עצמית לנשים בתל אביב.

וזה, אגב, בדיוק הפילטר שהליו גרייסי השאיר לנו. כשאני מלמד גארד, אני לא שואל אם זה עובד לי. אני שואל אם זה יעבוד למתאמנת הכי קטנה על המזרן, מול המתאמן הכי גדול. אם לא, זה לא נכנס לשיעור. כל BJJ שנבנה ככה, מלמטה למעלה, עובד גם למי שאין לו את הנתונים הפיזיים.

איך מתחילים ללמוד גארד בתל אביב

אתה על הגב, מישהו מעליך, והרגליים שלך עושות את העבודה. לא צריך לדמיין את זה. באים ומנסים.

באימון הראשון שלך אצלנו, כמעט בטוח שתפגוש את הגארד הסגור. נלמד איך להחזיק אותו, איך לשבור יציבה, ואולי סוויפ אחד פשוט. תתרגל בזוגות, בלי התנגדות בהתחלה, מול שותף שיודע שאתה חדש. אף אחד לא מצפה שתצא עם גארד של חגורה שחורה. מספיק שתצא עם ההבנה שהגב שלך הוא לא המקום שבו הקרב נגמר. אם אתה רוצה לדעת מה עוד מחכה לך, יש לי מדריך שלם על מה באמת קורה באימון ראשון בג'יו ג'יטסו.

ואם אתה עדיין מתלבט בין אקדמיות, ההמלצה שלי פשוטה: לפני שאתה נרשם, תשאל כמה מהשיעור מוקדש לקרקע ולגארד, ואם מלמדים את הגארד גם מול מכות. זו השאלה ששווה לשאול בכל אקדמיה של ג יו ג יטסו, אצלנו או בכל מקום אחר. התשובה תגיד לך הרבה על המקום.

האקדמיה הישראלית לג'יו ג'יטסו ברזילאי ו-MMA נמצאת ביצחק שדה 29 בתל אביב. כל הפרטים על השיעורים והמדריכים נמצאים בעמוד ג'יו ג'יטסו ברזילאי בתל אביב. לתיאום אימון ניסיון, שלחו הודעת וואטסאפ למספר 055-9212-431 (הודעה, לא שיחה).

שאלות נפוצות על הגארד

מה זה גארד בג'יו ג'יטסו ואיך הוא עובד?

גארד הוא מצב שבו אתה על הגב או בישיבה, והרגליים שלך נמצאות בין היריב לבינך. הרגליים משמשות כזוג ידיים נוסף: הן שולטות במרחק, חוסמות את היריב ומאפשרות להפוך אותו או להכניע אותו. כל עוד הרגליים ביניכם, היריב לא באמת שולט בך.

האם להיות בגארד זה להפסיד?

לא, להיות בגארד זה לא להפסיד: בג'יו ג'יטסו ברזילאי הגארד הוא עמדה עם הגנה והתקפה, לא מצב של תבוסה. מהגארד אפשר לשלוט ביריב, להפוך אותו בסוויפ, להכניע אותו או לקום. ב-UFC 4 הוֹיס גרייסי ניצח מתאבק כבד ממנו בכ-35 קילו, בחניקת משולש מהגארד, אחרי יותר מרבע שעה על הגב.

מה ההבדל בין גארד סגור לגארד פתוח?

בגארד סגור הרגליים עוטפות את המותניים של היריב והקרסוליים נעולים מאחורי הגב שלו. זה גארד יציב, שמתאים מאוד למתחילים ולהגנה עצמית. בגארד פתוח הרגליים לא נעולות, וכפות הרגליים עובדות על הירכיים, הזרועות או הרגליים של היריב. הוא דינמי יותר, ודורש יותר תנועה וגמישות.

מה זה חצי גארד?

חצי גארד הוא מצב שבו רק רגל אחת של היריב לכודה בין הרגליים שלך. פעם הוא נחשב למצב ביניים חלש, אבל מאז סוף שנות השמונים, בעיקר בזכות רוברטו "גורדו" קוריאה, הוא הפך לעמדה התקפית מלאה, עם סוויפים והכנעות משלה.

האם הגארד עובד בהגנה עצמית ברחוב?

כן, הגארד עובד בהגנה עצמית כגיבוי למצב שבו הופלת, לא כתוכנית א'. בגרייסי ג'יו ג'יטסו לומדים לשלוט במרחק מתחת למי שמנסה להכות, להגן על הראש ולקום בבטחה. מול כמה תוקפים או מול נשק, המטרה היא לקום ולהתרחק מהר ככל האפשר.

כמה זמן לוקח ללמוד גארד טוב?

את הבסיס של הגארד הסגור לומדים כבר בשבועות הראשונים. גארד שעובד מול מתנגדים ברמה שלך נבנה בדרך כלל לאורך חודשים של אימון קבוע, ומשחק גארד בוגר ומגוון הוא עבודה של שנים. מי שמתאמן פעמיים או שלוש בשבוע מרגיש שיפור משמעותי כבר בשנה הראשונה.

האם גארד מתאים לנשים ולמבוגרים?

כן, הגארד הוא אחד הכלים הכי יעילים לנשים ולמבוגרים, כי הוא מבוסס על מינוף ולא על כוח. הוא נשען על הרגליים, השרירים החזקים בגוף, ולכן עובד גם למי שקטן או חלש מהיריב. באקדמיה הישראלית לג'יו ג'יטסו בתל אביב מתאמנות ומתאמנים בוגרים בכל גיל לומדים גארד כבר מהאימון הראשון.

שורה תחתונה: לשכב על הגב שלך זה לא הסוף

רוב העולם מלמד אותך שמי שלמטה הפסיד. הג'יו ג'יטסו מלמד אותך לשאול שאלה אחרת: מי בנוח? מי שולט במרחק? מי מחכה בשקט, ומי מזיע בשביל שניכם?

הגארד הוא התשובה של הג'ו ג'יטסו הברזילאי לרגע שרוב אומנויות הלחימה מנסות לדלג עליו, הרגע שבו אתה על הרצפה ומישהו מעליך. הוא לא מבטיח לך ניצחון. הוא מבטיח לך שהרגע הזה הוא לא הסוף, אלא ההתחלה של קרב אחר, קרב שבו הכלים שלך עובדים.

אז בפעם הבאה שתשכב על הגב על המזרן, עם מישהו כבד ממך מעליך, ותרגיש את המשפט "אני מפסיד" עולה לך בגרון, תזכור מה אני עונה לכל מתחיל: אתה לא מפסיד. אתה בגארד.

נתראה על המזרן,

פרופסור איתי ליבוביץ

האקדמיה הישראלית לג'יו ג'יטסו ברזילאי ו-MMA, יצחק שדה 29, תל אביב