יציאות בג'יו ג'יטסו: איך יוצאים מהפוזיציות הכי קשות ב-BJJ

מאת: פרופסור איתי ליבוביץ | חגורה שחורה דרגה 3, Gracie Jiu Jitsu | אוקטובר 2026 | ~14 דקות קריאה

"איך אני יוצא מזה?"

הוא שוכב על הגב, מתחת לחגורה כחולה שיושבת עליו בנחת, ושואל אותי את השאלה הזאת בקול של מי שכבר יודע שהתשובה לא תעזור לו בשתי הדקות הקרובות. (הוא דמות מורכבת להמחשה. אבל מי שהתאמנו אצלנו אפילו חודש מכירים את הקול הזה. אולי מבפנים.) הוא דחף. הוא התפתל. הוא ניסה להרים את הבחור בכוח, פעמיים, ועכשיו הוא גמור. הבחור למעלה אפילו לא הזיע.

אז הנה מה שאמרתי לו: אתה לא תקוע כי אתה חלש. אתה תקוע כי אתה מנסה לצאת עם הידיים.

הבלוג הזה הוא על יציאות, או בשפת המזרן, Escapes ב-BJJ. החלק בג'יו ג'יטסו שאף אחד לא מעלה לאינסטגרם, ושבלעדיו כל השאר לא שווה כלום. כי אפשר לדעת עשרים חניקות. מי שלא יודעים לצאת מתחת למישהו, אף פעם לא יגיעו לנסות אותן.

מה זה Escape ב-BJJ, ולמה זה הדבר הראשון שלומדים

יציאה מפוזיציה (Escape) היא כל טכניקה שמוציאה ממצב רע למצב טוב יותר. מתחת למאונט לגארד. מתחת לסייד קונטרול לגארד או לברכיים. מהמצב שבו מישהו על הגב שלכם, למצב שבו אתם מולו. היציאה לא מנצחת את הקרב. היא מחזירה אתכם אליו.

ובג'יו ג'יטסו ברזילאי (BJJ) היציאות הן היסוד, לא פרק צדדי להעשרה.

תסתכלו על איך שהאנשים שבנו את השיטה מלמדים אותה. בתוכנית Gracie Combatives של אקדמיית גרייסי בקליפורניה, השיעור הראשון הוא לא חניקה ולא הטלה. השיעור הראשון הוא Trap and Roll, יציאה מהמאונט או אופה (Upa). הדבר הראשון שמתאמנים חדשים לומדים שם הוא איך להוריד מעליהם מישהו שיושב עליהם.

סאולו היביירו (Saulo Ribeiro), אלוף עולם רב פעמים ומחבר הספר "Jiu-Jitsu University", בנה את כל הספר שלו כמדרגות, לפי חגורות: בחגורה הלבנה הישרדות, בכחולה יציאות, ואחר כך הגארד, מעבר הגארד, ורק בסוף הכנעות. ההכנעות, הדבר שכולם באים בשבילו, נמצאות בקומה האחרונה. וזה לא מקרי.

ההיגיון פשוט, וכדאי להבין אותו כבר עכשיו, לפני שהאגו יחליט בשבילכם: בשנה הראשונה על המזרן, תהיו למטה. הרבה. כמעט כל מי שתתאמנו מולו יודעים יותר מכם, ורובם ישתמשו בזה. אז השאלה היא לא אם תהיו מתחת למישהו. השאלה היא מה תעשו כשזה יקרה. ואם התשובה היא "לדחוף", אתם הולכים לבלות שם הרבה זמן (ולחטוף המון בריחי ידיים).

(כתבתי על זה גם בבלוג על הטעויות הנפוצות של מתחילים בג'יו ג'יטסו. אחת הטעויות שם היא לתת פול גז בהתחלה. והיא הכי בולטת דווקא מלמטה: מתפוצצים בכל הכוח, ונגמרים אחרי דקה.)

שלושה עקרונות שנכונים לכל יציאה

לפני שנדבר על פוזיציות ספציפיות, הנה הסוד. כל היציאות בגיוגיטסו בנויות על אותם שלושה עקרונות. מי שמבינים אותם, לומדים כל יציאה חדשה הרבה יותר מהר. מי שלא, לומדים עשרים טכניקות ומרגישים שאף אחת מהן לא עובדת.

עיקרון 1: מסגרות, לא דחיפות

מסגרת (Frame) היא יד, אמה או ברך שמציבים כמו קורה בין הגוף שלכם לגוף של היריב. היא לא דוחפת. היא עומדת. כשיריב של 90 קילו נשען עליכם ואתם דוחפים אותו עם יד ישרה, כל הכוח שלכם נגמר בעשר שניות. וכפי שהסברתי בבלוג על המאונט, יד ישרה שדוחפת היא גם הזמנה לבריח מרפק.

מסגרת עושה משהו אחר. היא לא מזיזה אותו. היא מונעת ממנו להתקרב, ונותנת לכם את הסנטימטרים שצריך כדי להזיז את עצמכם. ההבדל בין דחיפה למסגרת הוא ההבדל בין לנסות להזיז קיר לבין להציב קורה שמחזיקה אותו במקום.

עיקרון 2: אתם זזים, לא הוא

זה העיקרון שמשנה הכי הרבה, והכי קשה לקבל. מתחילים מנסים להזיז את היריב. מתאמנים מנוסים מזיזים את עצמם.

שתי התנועות הכי חשובות בכל אימון גיוגיטסו ברזילאי הן גשר (Bridge, הרמת האגן מהמזרן על כפות הרגליים והכתפיים) ושרימפ (Shrimp, תנועת האגן הצידה והחוצה, כמו שרימפס שמתכווץ). שתיהן תנועות של האגן, ולא של הידיים. האגן והרגליים חזקים בהרבה מהידיים, גם אצל מי שמרים בחדר כושר פעמיים בשבוע. הגשר יוצר מקום כלפי מעלה, השרימפ יוצר מקום הצידה, והמסגרות שומרות שהמקום הזה לא ייסגר.

אם יש תרגיל אחד שהייתי מבקש לעשות בבית, זה זה: עשרים שרימפים לכל צד, על הגב, לאורך המסדרון. זה נראה מטופש. זה מרגיש מטופש. ובאימון השלישי, כשמישהו יעלה עליכם, תבינו למה זה הדבר הכי לא מטופש שעשיתם השבוע.

עיקרון 3: נשימה, ואז תזמון

הדבר הראשון שקורה למתחיל מתחת למישהו הוא שהוא מפסיק לנשום. השני הוא שהוא מתחיל להתפוצץ, כל עשר שניות, בכל הכוח, לכל הכיוונים. הוא נגמר בדקה וחצי.

יציאה טובה מתחילה בהישרדות, עוד לפני התנועה: מרפקים צמודים לגוף, סנטר למטה, נשימה רגועה, ומסגרות במקום. רק אז, כשהיריב זז, מעביר משקל או מחפש אחיזה, משתמשים ברגע הזה. הוא נותן לכם את היציאה. צריך רק להיות מוכנים לקחת אותה.

וזה מביא אותי לציטוט שאני אוהב, כי הוא נשמע כמעט פשוט מדי. לקרון גרייסי, בנו של היקסון גרייסי ונכדו של הליו, חגורה שחורה ולוחם MMA, מיוחסת האמירה: "הכל בחיים חוזר לבסיס." (Everything in life goes back to the basics.)

"בסיס" כאן הוא לא משהו שעוברים בשבוע הראשון ושוכחים. זה הדבר שאליו חוזרים. היציאות הן הבסיס הזה. חגורה שחורה שנתקעת מתחת לחגורה שחורה אחרת לא שולפת טכניקה סודית. היא חוזרת למסגרת, לגשר ולשרימפ. בדיוק כמו בשבוע הראשון. רק מדויק יותר. אחרי 36 שנים על המזרן, גם אצלי השרימפ עדיין נמצא בחימום.

יציאה מהגב: המקום המסוכן ביותר על המזרן

נתחיל במקום הכי גרוע. מישהו מאחוריכם, העקבים שלו מוכנסים לפנים הירכיים שלכם (Hooks, "הוקים"), החזה שלו צמוד לגב שלכם, והידיים שלו מחפשות את הצוואר. בשיטת הנקודות של ה-IBJJF, שליטה בגב שווה 4 נקודות, כמו מאונט, הניקוד הגבוה ביותר לפוזיציה. ויש לזה סיבה טובה: מהגב היריב רואה אתכם, ואתם לא רואים אותו. מהגב רוב החניקות זמינות לו, ורוב ההתקפות שלכם לא.

הטעות של המתחיל כאן היא כמעט תמיד אותה טעות: הוא מנסה לקום, או להתגלגל קדימה, ונותן ליריב בדיוק את הזווית שהוא צריך לחניקה. ההיגיון של היציאה מהגב הוא הפוך לגמרי.

• שלב ראשון, הצוואר. הסנטר יורד למטה, ושתי הידיים נלחמות ביד החונקת (קרב ידיים), לא רק מכסות את הצוואר. לפני כל דבר אחר. אין טעם לצאת מהגב אם הצוואר כבר אבוד.

• שלב שני, למטה ולא קדימה. במקום לברוח קדימה, מחליקים את הגוף כלפי מטה ולצד אחד של הגוף שלו, עד שהגב העליון נוגע במזרן. ברגע שהגב העליון על המזרן, היריב מאבד חלק גדול מהשליטה שהייתה לו. הוא כבר לא "מאחוריכם". אתם שוכבים זה לצד זה, והגב שלכם כבר לא חשוף לו.

• שלב שלישי, להעיף את ההוקים. הרגל שלו בצד שאליו יורדים נלכדת או נדחפת החוצה, כדי שלא יוכל להחזיר את ההוק.

• שלב רביעי, להסתובב אליו. רק עכשיו, כשהכתפיים על המזרן וההוקים מנוטרלים, מסתובבים פנימה, לעבר היריב, לגארד שלו או לפוזיציה עליונה.

הפרטים, לאיזה צד לרדת ואיך לנטרל את היד החונקת, משתנים לפי האחיזה שלו, ועליהם עובדים על המזרן ולא בבלוג. אבל הסדר הזה, צוואר, למטה, הוקים, להסתובב, נשאר זהה. וכמעט כל טעות שאני רואה בגב היא טעות בסדר: מישהו מסתובב לפני שהכתפיים על המזרן, ומוצא את עצמו בחניקה.

(על החניקות שמחכות שם, ולמה החניקה האחורית היא מההכנעות הנפוצות ביותר בתחרויות MMA ו-BJJ, כתבתי בבלוג על חניקות או בריחים בג'יו ג'יטסו.)

יציאה מהצב: כשאתם על הברכיים והוא מעליכם

הצב (Turtle) הוא המצב שבו אתם על הברכיים והמרפקים, מכווצים ככדור, והיריב מעליכם, מהצד או מאחור. מתחילים מגיעים אליו כמעט באינסטינקט, כי זה מרגיש מוגן. נדמה שאין צוואר חשוף ואין זרועות ישרות. מה יכול לקרות?

הרבה. הצב הוא תחנת מעבר, לא מקום להיתקע בו. מהצב, היריב צריך רק להכניס הוק אחד כדי לקחת לכם את הגב, או לתפוס לכם את הראש מקדימה (Front Headlock) ולחנוק. והוא יודע את זה. ככל שנשארים שם יותר זמן, נותנים לו יותר ניסיונות.

אז מהצב יש שלוש יציאות עיקריות, וכולן מתחילות באותו כלל: לא נשארים במקום.

• לחזור לגארד: לגלגל את הכתף, להכניס רגל בין היריב לביניכם, ולהחזיר אותו לגארד. (ומי שעוד לא בטוחים למה מישהו ירצה לשכב על הגב מול יריב, כתבתי בהרחבה בבלוג על הגארד, ולמה דווקא על הגב אתם מסוכנים.)

• להתיישב החוצה (Sit-out): להוציא רגל אחת מלמטה, להסתובב על הישבן ולהתיישב מולו.

• לקום: אם היריב לא מחזיק טוב, הדרך הכי פשוטה לצאת מהצב היא לעמוד. בהגנה עצמית בגיגיטסו, זו לרוב גם הדרך הנכונה.

יציאה מצפון-דרום ומברך על הבטן

שתי פוזיציות שמתחילים פחות מכירים בשמן, ומכירים מצוין בגוף.

צפון-דרום (North-South) הוא המצב שבו היריב שוכב עליכם הפוך, החזה שלו על החזה שלכם, הראש שלו ליד הבטן שלכם. המשקל כבד, הנשימה קשה, ויש משם חניקה מפורסמת (North-South Choke) ובריחי ידיים. היציאה כאן מבוססת על אותם עקרונות: מסגרות על הירכיים או על הכתפיים שלו, שרימפ כדי לייצר זווית, ולהכניס ברך ביניכם. ברגע שיש ברך בפנים, אתם כבר בדרך לגארד. ואם הוא סוגר את הזווית, יציאה נפוצה אחרת היא להסתובב על הצד ולעלות לברכיים.

ברך על הבטן (Knee on Belly) הוא המצב שבו היריב "עומד" עליכם עם ברך אחת על הבטן או על החזה, והרגל השנייה פרוסה לצד עם כף הרגל על הרצפה. זו פוזיציה של לחץ וניידות יותר מאשר של שליטה כבדה, והיא כואבת. הטעות של המתחיל היא לדחוף את הברך בשתי ידיים ישרות, ולהשאיר זרוע חשופה לבריח. היציאה הבסיסית: מסגרת על הברך או על הירך שלו, שרימפ הרחק מהברך, ולהכניס ברך או רגל למרווח שנפתח. לפעמים עדיף להסתובב לכיוונו. לפעמים הרחק ממנו. זה תלוי לאן הוא מעביר משקל, ובדיוק בגלל זה מתרגלים את זה, ולא רק קוראים על זה.

מאונט וסייד קונטרול: התזכורת הקצרה

על שתי הפוזיציות האלה כבר כתבתי בלוגים שלמים, אז לא אחזור על הכל. רק את העיקר:

מתחת למאונט, שתי היציאות שכל מתחיל לומד הן גשר וגלגול (Upa, או Trap and Roll: לוכדים יד ורגל באותו צד, מרימים את האגן ומגלגלים) ויציאת מרפק-ברך (מסגרות, שרימפ, והחזרת הרגל לגארד). את שתיהן, כולל הטעויות הנפוצות, פירטתי במדריך למאונט בג'יו ג'יטסו.

מתחת לסייד קונטרול, הכלל הוא לבנות מסגרות לפני שהיריב מתיישב, ולהחזיר ברך פנימה. במדריך לסייד קונטרול הסברתי גם למה זו הפוזיציה שהכי הרבה מתחילים מבלים בה, והכי מעט מבינים אותה.

שימו לב למה שחוזר בשתיהן: מסגרת, אגן, ברך שחוזרת פנימה. אותו סיפור. פוזיציה אחרת.

היציאה הכי טובה היא זו שלא צריך: יציאה מוקדמת מהכנעה

יש עוד סוג של יציאה, ושם ההבדל בין מתחיל למתקדם הכי גדול. היציאה מהכנעה.

מתחיל מגלה שהוא בבריח מרפק כשהמרפק שלו כבר ישר. בשלב הזה, ביושר, כבר כמעט אין יציאה. יש כניעה (נכנעים במכה קלה על הפרטנר או על המזרן, והוא משחרר מיד). (ונכנעים מוקדם. הסברתי למה בבלוג על מניעת פציעות בג'יו ג'יטסו.)

מתקדם מרגיש את הבריח שלוש תנועות קודם. הוא רואה שהיד שלו נשארת רחוקה מהגוף, שהרגל של היריב עוברת מעל הראש, שהזווית נפתחת. והוא מתקן לפני שמשהו ננעל. רוב היציאות מהכנעות הן לא טכניקה מבריקה ברגע האחרון. הן הרגל של לא להשאיר דברים בחוץ: מרפקים צמודים לגוף, וצוואר שלא נשאר חשוף.

אז היציאה מהכנעה מתחילה הרבה לפני ההכנעה. היא מתחילה בהגנה על הפוזיציה. או, כמו שכתבתי בבלוג על Position Before Submission: מי ששולט בפוזיציה, שולט במה שקורה אחריה. וזה נכון גם מלמטה.

למה יציאות הן הלב של הגנה עצמית

בתחרות, מי שנותן ליריב לעלות למאונט או לקחת לו את הגב, מפסיד 4 נקודות. ברחוב, מי שנמצא מתחת למישהו בבעיה אמיתית. מישהו שיושב עליכם יכול להכות, ואתם לא יכולים להכות חזרה בצורה אפקטיבית. ואם יש עוד אנשים מסביב, כל שנייה על הקרקע היא שנייה מסוכנת.

זו בדיוק הסיבה שבגרייסי ג'יו ג'יטסו (Gracie Jiu Jitsu) שמים את היציאות בהתחלה. השיטה נבנתה מתוך ההנחה שמי שיתקוף אתכם יהיה כנראה גדול וחזק מכם, ושיש סיכוי טוב שתמצאו את עצמכם למטה. אז הדבר הראשון שצריך לדעת הוא לא איך לנצח. הוא איך לא להפסיד. איך לשרוד מתחת, להגן על הראש, לצאת, ולקום.

ובהגנה עצמית, המטרה של היציאה שונה מאשר בתחרות. על המזרן, יוצאים כדי להמשיך לתקוף. ברחוב, יוצאים כדי לקום, ליצור מרחק וללכת. (על ההבדל הזה, ולמה גרייסי ג'יו ג'יטסו נבנה בשבילו, הרחבתי בבלוג על מה זה גרייסי ג'יו ג'יטסו ובמדריך למה הגנה עצמית בג'יו ג'יטסו עובדת.)

הרבה אנשים שמגיעים אלינו לתל אביב שקלו קודם קרב מגע, או התאמנו בו. מה שמפתיע אותם הוא לא החניקות. זה כמה זמן אנחנו מקדישים למה שקורה כשנופלים. קרב מגע מצוין בהרבה דברים, ורוב השיטות בעולם בנויות על מה שקורה בעמידה. ג'יו ג'יטסו ברזילאי בנוי על ההנחה שלפעמים העמידה נגמרת, ומלמד מה לעשות מהרגע הזה.

למה זה חשוב במיוחד למתאמנות ולמתאמנים קלי משקל

מתאמנת או מתאמן של 55 קילו יגלו שכמעט כל מי שמולם כבד מהם. זה אומר שבספארינג (קרב אימון) הם יהיו למטה יותר מכולם. ומי שינסו לצאת בכוח, יגלו מהר מאוד שאין להם מספיק ממנו.

אבל זה בדיוק המקום שבו יציאות טובות עושות את ההבדל. מסגרת צריכה זווית, לא כוח. שרימפ צריך תזמון, לא שרירים. גשר נכון מגלגל מתאמן כבד בהרבה, כי הוא מפיל אותו לצד שבו נלכדו לו יד ורגל ואין לו בסיס. האגן מול נקודה חלשה שלו, ולא הידיים מול כל המשקל שלו.

בקבוצת הנשים שלנו בתל אביב, הגדולה בישראל, המתאמנות הכי חזקות הן לא אלה שמכניעות הכי הרבה. הן אלה שהכי קשה להחזיק למטה. ומבחינת הגנה עצמית, זה מה שבאמת חשוב. (הרחבתי על זה במדריך הגנה עצמית לנשים בתל אביב.)

וזה נכון גם בגיל 45, ובלי הכושר של פעם. יציאות הן אולי החלק בגוגיטסו ברזילאי שהכי פחות תלוי בגיל. הן חסכוניות, אפשר לבצע אותן לאט, והן מבוססות על הבנה ולא על התפוצצות פיזית. (על זה כתבתי בבלוג על ג'יו ג'יטסו אחרי גיל 35.)

איך מתרגלים יציאות, ולמה האגו יתנגד

הדרך הכי טובה לשפר יציאות היא גם הכי פחות כיפית: להתחיל בפוזיציה הרעה, בכוונה.

באימון זה נקרא ספארינג עמדתי. מתחילים כשהפרטנר או הפרטנרית כבר במאונט, בסייד או על הגב, והמשימה שלכם אחת: לצאת. המשימה שלהם: להשאיר אתכם שם. ברגע שיצאתם, מתחילים מחדש. שוב ושוב ושוב.

זה מתסכל. תיכשלו הרבה, בהתחלה כמעט בכל פעם. ותרצו, בכל רמ"ח איבריכם, לבקש להתחיל מלמעלה. אל תבקשו. כל דקה מתחת למישהו באימון, כשאתם בטוחים ויכולים להיכנע בכל רגע, היא דקה שלא תבלו בפאניקה כשזה יקרה באמת.

להיקסון גרייסי, בנו של הליו ואחד הלוחמים האגדיים בתולדות השיטה, מיוחסת אמירה שאני חושב עליה כל פעם שמתאמן חדש נתקע מתחת לאותו מאונט בפעם העשירית באותו ערב: "כוח אמיתי לא מתבטא תמיד בניצחון. קום, נסה שוב והפגן חוזק לב." (True strength is not always shown through victory. Stand up, try again and display strength of heart.)

בעיניי זה המשפט הכי מדויק שנאמר על יציאות, גם אם הוא לא נאמר עליהן. כי יציאה היא בדיוק זה: לא לנצח את הרגע. לקום ממנו. ולנסות שוב.

וכן, יש לזה גם צד של אגו. מתאמנים שבונים יציאות טובות נראים בשנה הראשונה כאילו הם "מפסידים" יותר. הם מבלים יותר זמן למטה, הם לא רודפים אחרי הכנעות. ואז, איפשהו בשנה השנייה, משהו מתהפך: פתאום אי אפשר להחזיק אותם. ומי שקשה להחזיק, קשה גם לנצח. ככה זה עובד בג'יוג'יצו, וככה זה עובד בחיים. (על הפער בין מה שמרגישים שיודעים למה שבאמת יודעים, כתבתי בבלוג על אפקט דאנינג-קרוגר בג'יו ג'יטסו.)

איך מתחילים ללמוד יציאות בג'יו ג'יטסו בתל אביב

באקדמיה הישראלית לג'יו ג'יטסו ברזילאי ו-MMA בתל אביב, ברחוב יצחק שדה 29, יציאות הן חלק קבוע מהשיעורים למתחילים, ולא נושא חד פעמי. תעשו גשרים ושרימפים בחימום של רוב האימונים, ותתרגלו יציאות ממאונט ומסייד כבר בשבועות הראשונים.

לא צריך להגיע בכושר, לא צריך ניסיון קודם, ולא משנה אם אתם בני 25 או בני 55. מה שצריך הוא סבלנות להיות למטה, ונכונות לנסות שוב. וכן, גם בג'וג'יטסו של מתחילים וגם בשיעורי ג'ו ג'יטסו מתקדמים, אפשר להיכנע בכל רגע, והפרטנר משחרר מיד.

ומי שגרים בצפון: את אותו בסיס מלמדים גם בסניפים שלנו לג'יו ג'יטסו למבוגרים בחיפה, אצל טימור אוזלנר, ובחדרה ובקריית טבעון, אצל רמי אבוהב.

מי שרוצים לדעת מה מחכה באימון הראשון, כתבתי על זה מדריך שלם: מה באמת קורה באימון ראשון בג'יו ג'יטסו. ומי שעוד לא בטוחים מה ההבדל בין ג יו ג יטסו ברזילאי לכל מה שראו ביוטיוב, כדאי להתחיל במה זה ג'יו ג'יטסו ברזילאי.

לתיאום אימון ניסיון: שלחו הודעת וואטסאפ ל-055-9212-431.

שאלות נפוצות על יציאות בג'יו ג'יטסו

מה זה Escape בג'יו ג'יטסו?

Escape, או יציאה, היא טכניקה שמוציאה מפוזיציה רעה, כמו מאונט, סייד קונטרול או שליטה בגב, לפוזיציה טובה יותר, בדרך כלל לגארד או לעמידה. היציאה לא מנצחת את הקרב, היא מחזירה אליו. בגרייסי ג'יו ג'יטסו יציאות הן מהדברים הראשונים שלומדים.

מה היציאה הראשונה שלומדים ב-BJJ?

ברוב האקדמיות, ובגרייסי ג'יו ג'יטסו במיוחד, היציאה הראשונה היא יציאה מהמאונט: גשר וגלגול (Upa, או Trap and Roll). בתוכנית Gracie Combatives זה השיעור הראשון. בהמשך לומדים גם את יציאת מרפק-ברך, שעובדת גם כשהגשר לא אפשרי.

מה הפוזיציה הכי קשה לצאת ממנה?

לרוב המתאמנים, השליטה בגב. היריב מאחור, לא רואים אותו, ורוב החניקות זמינות לו. וב-IBJJF היא שווה 4 נקודות, כמו מאונט. היציאה מהגב מתחילה תמיד בהגנה על הצוואר, ורק אחר כך בהורדת הכתפיים למזרן.

למה קשה לצאת מתחת למישהו כבד?

כי רוב המתחילים מנסים להזיז אותו במקום להזיז את עצמם. דחיפה עם ידיים ישרות מעייפת מהר מאוד ומזמינה בריח מרפק. יציאה טובה בנויה על מסגרות, על תנועת אגן (גשר ושרימפ) ועל תזמון: מחכים שהוא יזוז, ומשתמשים ברגע הזה.

מה זה שרימפ ולמה כולם עושים אותו בחימום?

שרימפ (Shrimp) היא תנועת אגן הצידה והחוצה בשכיבה על הגב, כמו שרימפס שמתכווץ. היא יוצרת מקום בינכם לבין היריב, והיא הבסיס לכמעט כל יציאה מסייד קונטרול, ממאונט ומברך על הבטן. לכן מתרגלים אותה כמעט בכל אימון.

כמה זמן לוקח ללמוד לצאת מפוזיציות קשות?

את הטכניקות הבסיסיות לומדים בשבועות הראשונים. כדי שיעבדו מול מתאמן מנוסה שמתנגד, לוקח לרוב חודשים של ספארינג עמדתי. אצל רוב המתאמנים, השנה הראשונה היא שנת ההישרדות, והיציאות מתחילות לעבוד באמת בשנה השנייה.

האם יציאות בג'יו ג'יטסו עובדות בהגנה עצמית?

כן, ולמעשה הן מהחלקים החשובים ביותר בה. בקטטה אמיתית, מי שנופל ונשאר למטה בסכנה. יציאות מלמדות להגן על הראש, לשרוד מתחת לתוקף גדול יותר, לצאת ולקום. בגרייסי ג'יו ג'יטסו בתל אביב לומדים אותן כבר בשבועות הראשונים, בדיוק מהסיבה הזאת.

שורה תחתונה: לקום, ולנסות שוב

החניקה היא מה שרואים. היציאה היא מה שמאפשר להגיע אליה.

כל מתאמן ומתאמנת בעולם, כולל כל חגורה שחורה שאתם מעריצים, בילו את השנה הראשונה שלהם מתחת למישהו. ההבדל בין מי שנשארו על המזרן לבין מי שעזבו הוא לא כמה מהר הם למדו להכניע, אלא שהם המשיכו לשאול שאלה אחת, מאות פעמים: "איך אני יוצא מזה?"

ובאיזשהו שלב, הם הפסיקו לשאול. כי הם ידעו.

נתראה על המזרן,

פרופסור איתי ליבוביץ

האקדמיה הישראלית לג'יו ג'יטסו ברזילאי ו-MMA, יצחק שדה 29, תל אביב

לתיאום אימון ניסיון: שלחו הודעת וואטסאפ ל-055-9212-431